ילדה רגישה מאוד ):

שלום. בתי בת 4.5 ולומדת בגן טרום חובה. היא בת בכורה ויש לה אח בן שנה.אנחנו מפשחה אוהבת ותומכת ובבית שוררת אווירה של אהבה ושמחה. לציין שהיא מאוד אוהבת את אחיה, וכניסתו לחיינו לוותה בקשיים מינוריים שנעלמו כליל. היא ילדה מאוד אהובה בגן, יש לה הרבה חברות, חכמה מאוד ונבונה, יצירתית והפידבקים שאנו מקבלים מהגננת הם תמיד נפלאים. הבעייה היא רגישות היתר שלה: לא משנה מה אומרים לה (גם אם זה בטון נעים ועם חיוך) - אם זה מתפרש אצלה כהערה/כעס, היא מיד פורצת בבכי. למשל, היא היתה צריכה להחליף בגדים ואחת הסייעות אמרה לה (בחיוך!) "אני חושבת שאת יודעת להתלבש לבד" - מיד היא פרצה בבכי, כאילו כועסים עליה על כך שביקשה עזרה. דוגמה נוספת : בשעת המפגש היה לה משהו בפה והגננת ביקשה שתוציא את זה. היא בכתה נורא מההערה הזו (בבית, שאלתי אותה מדוע היא בכתה, היא אמרה לי שהיא פחדה שהגננת תכעס ותחשוב שהיא הכניסה לפה חפץ ששייך לגן). אציין שהיא גם מאוד תחרותית וממש שונאת להשתתף במשחקים בהם היא עלולה להפסיד. אני שואלת: איך להקל עליה? איך להפחית את הסיכוי שתפרוץ בבכי מכל הערה של מבוגר? (זה התחיל כבר בגילאים הצעירים יותר).

שלום יפית, בכי הוא אחד המנגנונים המוקדמים, המשרתים את התינוק ביעילות: באמצעותו הוא מאותת על מצוקה (רעב, חיתול רטוב, כאב) ומזעיק את הוריו. בשלב מסוים, כשהתינוק גדל והופך לילד, אנו מצפים ממנו להפסיק לבכות, ולתקשר את רגשותיו וצרכיו בדרכים נוספות. ובכל זאת, מבוגרים נוטים להגיב לבכיו של ילד בהיענות מיוחדת, ברוך וחמלה. יש ילדים שמאמצים את הבכי כדרך להשיג את אותה נגיעה רכה מצדו של המבוגר, במיוחד בשעה של כעס או משבר. נראה שזה מה שקרה גם עם ילדתך הקטנה, המתקשה (כך אני למדה מהמשך דברייך) להתמודד גם עם מצבי תסכול, הפסד וכישלון. לפעמים זה קורה דווקא עם ילדים שהתרגלו לאספקה שוטפת של התפעלות והערצה, ילדים שאינם רוצים לסכן את "מעמד העל" שהשיגו, ילדים הסבורים בטעות שיפסיקו לאהוב אותם אם יפוג זוהרם. כדי לעזור לילדים הללו, חשוב שההורים יישארו שלווים ורגועים מול מצבי הבכי, ולא ימהרו להרגיע ולנחם ברגע שפורצות היבבות הראשונות. אפשר לתקף את הרגשות, ולהביע השתתפות ואהדה ("זה באמת לא נעים להרגיש שכועסים עלייך, את צודקת"), אך מבלי לתגמל על הבכי בתשומת לב מיוחדת וצ'ופרים ("אבל את ילדה חזקה, ואני סומכת עלייך שתתגברי. כשתרגעי, נוכל להמשיך לשחק. בינתיים אני הולכת לתלות כביסה"). בעניין הפחד מכישלונות, אני ממליצה להימנע מהתפעלות-יתר בכל פעם שהיא מנצחת במשחק. נסו להישאר שווי נפש ושלווים, ללא קשר לתוצאות המשחק. נסו להתפעל ולתגמל בשבחים דווקא את היכולת לשחק בנעימים, להתמיד במאמץ, לכבד את השותף למשחק, וכיוב'. כך תעודדו גישה חיובית יותר כלפי הסיטואציה החברתית, ולאו דווקא כלפי הניצחון במשחק. תוכלי לקרוא עוד בנושא זה בפורום שלנו, אם תדפדפי לאחור או אם תיעזרי במילות חיפוש כמו "לא יודע להפסיד", וכו'. בהצלחה ליאת