פעוט בכיין / מפונק

שלום רב, בני בן השנתיים מפונק מאוד. הגיע למשפחה אחרי שתי בנות, מעין נסיך .... מבקש שירימו אותו כל הזמן, לא מעוניין לשבת במושב הבטיחות ברכב, לא מוכן לישון במיטתו, צמוד אלי כל הזמן ועוד .... אם לא עושים כדבריו, הוא מסוגל לבכות ללא סוף וזה מתיש ולעיתים גם מפחיד. בקרוב ילך לגן חדש, הייתי רוצה לקבל טיפים כיצד לשנות את התנהגותו שמעיקה על כל המשפחה (ממעטים לנסוע או לטייל בגללו וכו'). כמו כן, טיפים כיצד לגמול אותו מחיתולים (הוא מודיע כאשר יש לו יציאה ולדעתי זה סימן טוב לגמילה, לא ?) בתודה מראש, נטלי

שלום נטלי, אם את רוצה שינוי בהתנהגותו של בנך, הזכירי לעצמך שנסיכים יש רק באגדות, ואילו ילדים "רגילים" חייבים ללמוד לחיות ולתפקד תוך התחשבות בזולתם, תוך התחשבות בתביעות המציאות, ועם היכולת לשאת מצבי תסכול ואכזבה. אין לי ספק שהילד שלך הוא ילד חמוד, חכם ומתוק, וקשיי ההתנהגות שלו הם תוצאה של עמדה הורית מפנקת-יתר ולא סמכותית מספיק. ולכן, השינוי חייב להתחיל בכם, ההורים. אני ממליצה לך בחום להגיע להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים מנוסה, שיוכל לספק לך כלים יעילים (לא טיפים. כלים! רציונל חינוכי ודרכים יעילות ליישומו). הנה טיפ אחד קטן, בכל זאת: אל תיבהלו מהבכי והמחאות שלו בכל פעם שאתם פועלים בניגוד לרצונו. לא שואלים ילד בן שנתיים אם הוא רוצה או מוכן לשבת בכיסא בטיחות, אם הוא מסכים ללכת לישון במיטתו, או אם המשפחה תצא לטיול או לא. אלה החלטות שבאחריותם של המבוגרים, ועל הילד לקבל אותן כעובדה, גם אם אינן עולות בקנה אחד עם רצונו. כאן המקום לציין כי בנך נמצא בגיל הידוע כגיל "מרד", ולכן נוטה לווכחנות, דעתנות, ואפילו התקפי זעם. אז נכון שלא מוכרחים להיאבק על כל דבר ועניין, אך יש גבולות ברורים שחשוב ורצוי להציב בכל גיל. אני ממליצה לך בכל לב להגיע להדרכה הורית ולמוד איך לעשות זאת נכון. בעניין הגמילה, אני מסכימה שבגיל שנתיים כבר קימת בשלות לנושא. יש אין ספור מאמרים טובים ברשת ובאתרי ההורות. מצאי לך אחד המדבר אל לבך, ופעלי לאורו. אם תרצי, תוכלי לדפדף לאחור בפורום שלנו, ולמצוא לא מעט התייחסויות לשאלות ספציפיות שהורים הפנו אלי לאורך השנים. לפעמים, אפשר ללמוד מניסיונם של אחרים ולהימנע מליפול לאותם פחים. את מוזמנת לדפדף. בהצלחה ליאת