בעיה ריגשית

יש לי ילד עוד מעט בן 6 עם בעיה רגשית התחיל לפני שנה עם אובססיה לתלבושות תחפושות דמויות בטלויזיה התחיל להפריע במפגשים להרביץ עלינו לגן חובה חשבנו שיהיה יותר טוב הוא מאוד חיכה לזה ואז זה החמיר. הוא לא רצה להכנס לגן היה בורח חשוב לציין שכבר מתת חובה היינו בטיפול ריגשי המצב החמיר התסכלים חזקים יותר כך שהיה שובר דברים בגן הרביץ לא ניררתע מהגננות אהב להרביץ הגענו למצב ותקופה מאוד קשה עם הורי הגן חשוב לציין שלאורך כל הדרך הילדים מאוד אוהבים אותו מתרחקים שמרביץ אבל רוצים להיות בקרבו ילד חכם אינטלגנציה 119 צייר תפארת מאוד רגיש אבל ברגעי תסכול וכעס הוא לא שולט בעצמו היום בעקבות טיםול ריגשי הוא יודע להביא את עצמו אומר שכועס מנסה להתאפק יש תקופות שונות טובות גרועות מאוד בסדר כל פעם משתנה מתחילת השנה יש לו סייעת צמודה אבל שהיא הולכת הכל מתפרץ שוב לשעתתים שנותרו היינו ברכיבת סוסים אנחנו בטיפול ריגשי בטיפול בויסות ותרופתי עדיין יש קשיים בגן הורי הגן הורגים אותנו כועסים עליו עלינו אני מבינה אותם אבל מדובר בילד מאוד נבון עם דימיון מפותח מרתק ברמתשיחה מאוד גבוה שלא יודע מדוע לא מפסיק לכעוס ולהרביץ זה מאוד קשה שנה הבאה הוא מתחיל כיתה א זאת כיתה ריגשית הוא יהיה עם פחות ילדים מקווה שיהיה יותר טוב לא כך ציפתי לעלות אותו לכיתה א זה מאוד קשה זה על קצה המזלג רציתי לשתף.

שחף יקרה, תודה על השיתוף. כשאנחנו מחליטים להביא ילד לעולם, אנו יוצרים פנטזיה על 'מלאך' קטן, שימלא את חיינו באושר ונחת ושמחה אין קץ. לעתים (כמעט תמיד, האמת...), הפנטזיה הזו מתנפצת אל קרקע המציאות, ואנו מגלים שלגדל ילד זו מלאכה קשה, מתסכלת לעתים, הכרוכה בהשקעה רגשית עצומה. כל האמור כאן מתעצם עשרת מונים כאשר הילד שלנו אינו נופל ב'שטאנץ', ומגלה חריגות וקושי. קשה לנו כ"כ להיווכח שאנחנו לא יכולים לבד, ועלינו להיעזר במומחים, רופאים, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, מדריכי רכיבה, ומה לא... קשה אף יותר להתמודד עם מדקרות מבטם של ההורים האחרים, הננעצים בנו כאומרים "אצלנו זה לא היה קורה!". לפעמים, למרבה הצער, חיצי הביקורת נשלחים גם בתוך המשפחה המורחבת, במעגלים החברתיים, ואפילו בין ההורים לבין עצמם. נדמה לי שהדרך להיחלץ מהמלכודת העצובה הזו, כרוכה בשני פרמטרים חשובים: האחד - היכולת שלכם כהורים לקבל את הילד שלכם קבלה שלמה ומלאה, כפי שהוא, ולאהוב אותו על מה ועל מי שהוא, גם אם אתם ממש *לא* אוהבים את התנהגותו. השני - היכולת שלכם כהורים לשמש סנגורים של הילד, ולפעול ליצירת סביבה מיטבית המותאמת לצרכיו ככל האפשר. להיות סניגורים אין פירוש הדבר לומר (או להרגיש) שאנחנו צודקים וכל השאר טועים, אלא דווקא לפעול מתוך כבוד ושיתוף פעולה עם כל הגורמים בסביבתו של הילד, יהיו אלה גננות, מורים, הורים אחרים, אנשי מקצוע או ילדים אחרים. כשהמטרה היא לעזור לילד לתפקד היטב, קל יותר לחשוב על אסטרטגיות פעולה יעילות, לזנוח את הפחות יעילות, ולעבוד מתוך כבוד ושיתוף פעולה עם כל הגורמים הנ"ל. אני קוראת את אחרית דברייך, ויודעת שלא לכך פיללת. ובכל זאת, מאמינה שאתם נמצאים בפתחו של עידן חדש. כיתה קטנה היא כיתה עתירת משאבים, הנהנית מתשומות של כוח אדם איכותי, תקציבים, חומרי למידה מעולים ושיטות עבודה גמישות. אני חושבת שיש מקום להרבה תקווה ואופטימיות, גם אם נקודת הפתיחה שלכם נראית כרגע לא משהו. מחזקת אותך לקראת חופשת הקיץ, ויותר מכך, לקראת 12 השנים שיבואו אחריה. זאת דרך ארוכה ומפרכת, אך יש בה גם פוטנציאל גדול להצלחות, הישגים והפתעות. מחזקת אתכם בברכת "הזורעים בדמעה - ברינה יקצורו!" ליאת

ליאת מאוד ריגשת אותי אני באמת מחםש פורום תמיכה לשתף מקווה שהמקום נכון אנחנו מאוד אוהבים את ילדנו והוא יודע זאת אנחנו מציבים לו היום יותר גבולות מנסים לו להתאמן על תסכולים מסבירים לו שאנחנו לא מסכימים להתנהגות אנחנו באמת מחכים לכיתה הקטנה והטיפולים בה בני גם שמח ללכת לכיתה קטנה אני ממש מרגישה שהוא מאתגר אותנו אך מאוד חוששים מהקיטנה כי יש לנו איום שיתנהג לא יפה יוציאו אותו משם וכן מה לעשות ולהגיד שאני שמה אותו בכיתה מיוחדת היא לא קלה מאוד יכול להיות של בבית ספר של החברים אולי זו תיהיה ממש הצחלה חדשה קשה לי עם המחשבה שילד חכם עם בעיה ואיך בעיה ריגשית קיבל מאיתנו הרבה אהבה חיבוקים אז עכשיו אני מפחדת לטעות עם הקטנה שלי בת השלטש איך לא טועים שוב?

היי שחף, אני מניחה שלא נוכל לפתור מכאן את החששות שלך מפני התנהגותו בקייטנה. עקרונית, אני מאמינה ששינוי התנהגותי אפשר להשיג דווקא עם תגמולים וחיזוקים, ופחות דרך איומים בעונשים או השעיות. אני מציעה לך לא להכביד על עצמך עם בושה או אשמה על כך שילדך נכנס לכיתה קטנה. מספיק קשה גם ככה. למה להוסיף על עצמנו משא מיותר של "מה יגידו". הזכירי לעצמך שהמשימה החשובה בה צריך להתמקד כרגע זה קידומו של הילד ודאגה לרווחתו. כיתה קטנה היא כיתה רגילה אך מותאמת לצרכים ספציפיים, ולא מוכרחים לדווח על כך או להכריז על כך כעל עניין מיוחד. כפי שאני ממליצה כאן לא פעם, אומר גם לך, שהדרכת הורים טובה מפסיכולוג ילדים מנוסה יכולה לתת לך כלים ולשכלל את המיומנויות ההוריות שלך, לטובת ילדייך כולם. המשאלה "לא לטעות שוב" טבעית ומובנת, אך למרבה הצער כולנו טועים, מתקנים ושוב טועים. זה אנושי, טבעי ולא ניתן למניעה מוחלטת. בעיני, חשוב להישאר מודעים, קשובים ומתבוננים, לפעול כמיטב יכולתנו, ולהיעזר באנשי המקצוע הנכונים בשעת הצורך. בהצלחה ליאת