בכי בכי הכי

שלום רב, יש לי ילד בן 4.5 שהתגובה הראשונה שלו לרוב המצבים היא בכי. זה יכול להיות עקב ויכוח עם אחיו הגדול ממנו בשנה,או אם אומרים לו "לא" על משהו שרצה,ויכול להיות אפילו כי לא הצליח לעבור שלב במשחק ששיחק. הדמעות מגיעות מיד ולא חשוב כמה שיחות אנחנו עושים איתו גם כשכבר נרגע לאחר הבכי או שניה לפני שהבכי פורץ ונראית הלחלוחית בעין,כלום לא עוזר. יש לו גם קטע כזה מוזר בעיניי שהוא בוחר להיות עצוב,ז"א שאם למשל היה ריב בין האחים וכבר גישרנו בינהם והכל הסתדר או שעזרתי לו במשחק שלא הצליח -הוא עדיין בוחר להישאר עם הראש בין הידיים,עצוב ולפעמים גם ממשיך עדיין בבכי. זה מאוד מתסכל אותי ואת בעלי ואיננו יודעים מה עלינו לעשות כדי לגרום לו לדבר במקום לבכות. חשוב לי לציין שהוא ילד מאוד חברותי ואהוב במיוחד על ילדי הגן,הוא נטמע בחברת ילדים ואפילו מבוגרים שאינו מכיר ויוזם בשיחה/שאלה. איך ניתן לפתור את הבעיה? תודה מראש,אמא אוהבת ומודאגת.

שלום, בכי הוא ביטוי התנהגותי חיצוני לרגש מסוים. החלק האחרון של הפניה שלך חשוב מאוד בעיני. את מתארת ילד שלא מתקשה בחברת בני גילו, אהוב וחברותי ללא בעיות כל שהן מלבד הבכי שכמו שאני מבין מופיע בעיקר בבית. יש לי תחושה שהבכי של בנך הוא תוצר של המעורבות שלכם. בקשר בינו לבין אחיו, את מתארת תיווך ומעורבות שלכם בשעת מריבה, קושי להכיל את הבכי או את העצב שלו, תסכול שלכם מהמצב וכו'. נדמה לי, שבנך לא מגיב לקושי מול אחיו או לעצב שהאירועים שאת מתארת מעלים בו. לדעתי הוא מגיב לתגובות שלכם. כנראה שבכי או עצב נתפס אצלכם כאורח לא רצוי שמוטב להעלים אותו כמה שיותר מהר. חשוב לזכור, לא כל מי שבוכה עצוב כמו שלא כל מי שעצוב בוכה. עצב או קושי הוא חלק מרפרטואר הרגשות שיש לנו כבי אדם. לכן, הצעתי היא לעשות הכל הפוך. כלומר, כבדו את הבכי שלו, תאמרו לו שזה בסדר לבכות ותנו לו ללמוד להרגיע את עצמו. נסו להימנע ככל שניתן מהתערבות בוויכוחים או בחיכוכים שיש בינו לבין אחיו. אל תגזלו ממנו את הזכות ללמוד ולפתח דרכי התמודדות עם קונפליקטים. זכרו שבגיל זה הוא מפתח את דפוסי ההתמודדות שלו לחיים, ולא תמיד אתם תהיו שם כדי לנחם אותו. תנו לו חופש להביע את רגשותיו על כל גוניהם. כאשר את מגיבים בניסיון להעלים את הבכי, את בעצם מיצרים את ההפך. בנך לומד שדרך בכי הוא יכול לערב אתכם ולזכות בתשומת לבכם, דרך בכי הוא יכול להימנע מהתמודדות עם אחיו, או מהתמודדות עם חוסר הצלחה. מעבר לזה, דפוס תגובה כזה יכול גם לתסכל מאוד את אחיו, להשאיר אותו בתחושת חוסר אונים נוכח הכלי הכל כך מוצלח של אחיו הצעיר. גם ביקורתיות כלי הבכי שלו לא תועיל, פשוט תנו לזה להיות. אני מאמין שכשהוא יבין שדרך בכי הוא לא משיג דברים, תדירות הבכי תלך ותפחת והוא ילמד ויפתח דפוסי התמודדות יעילים יותר. מה דעתך? קובי