חרדה מיציאות בגיל שנתיים וחצי

שלום רב, בני בן שנתיים ו 7 חודשים. נגמל מחיתולים לפני כחצי שנה, ביוזמתו. גמילה מפיפי ללא בעיות. עוד לפני תהליך הגמילה סבל מקושי וחרדה לעשות קקי (זה התחיל לאחר אירוע חד פעמי של עצירות).למעשה בשנה האחרונה כל יציאה מלווה בחרדה, בכי, זיעה קרה וזעקות קורעות לב והוא מנסה בכל כוחו להתאפק, לפעמים במשך 4-5 ימים. חשוב לציין שאנחנו נותנים לו נורמלקס לריכוך היציאות (כבר כמעט שנה, וכי אין קשר כיום בין הבכי והפחד ליציאות קשות כי היציאות שלו מאז מאוד רכות. כמובן שכולנו חסרי אונים אל מול המצוקה שלו, איך ניתן לעזור לו? איך כדאי להגיב כשהוא מתחיל לבכות בפחד כל פעם שיש לו קקי?

שלום מור, לא ציינת האם את הקקי הוא עושה בסיר? בשירותים? ואיך אתם מגיבים לבכי שלו כיום? מה את/אתם עושים כדי לעזור לו, אם בכלל? כתבי בבקשה מעט יותר. ליאת

שלום ליאת, אפרט קצת יותר... הוא מעולם לא עשה קקי בשרותים. לפעמים מסכים לשבת על האסלה אך ברגע שמרגיש צורך לקקי הוא קם ובורח ומתחיל לבכות. בהתחלה היה עושה רק בתחתונים ואז התחלנו לשים לו טיטול כל פעם שהוא צריך קקי. גם עם הטיטול מאוד קשה לו, הוא רץ בכל הבית בוכה ומיילל,ורק כשהוא כבר לא מצליח להתאפק זה בסוף יוצא. אנחנו מנסים להסיח את דעתו (משחקים/סיפורים/אייפד...). להסביר שזה חשוב ובריא לתת לקקי לצאת ושאח"כ הוא ירגיש הרבה יותר טוב, להסביר שזאת החלטה שלו ורק הוא יכול לתת לקקי לצאת. הוא מסביר שהוא לא רוצה לתת לו לצאת, והסאגה יכולה להמשך ימים. כל פעם זה כמו לידה וכמובן שכל המשפחה במתח סביב העניין הזה. ניסיתי גם אופציה אחרת -פחות התייחסות, לנסות להישאר רגועה ולהגיד לו שאני בטוחה שהוא יצליח עוד מעט לעשות קקי, גם לא עבד. חשבתי שמתישהו הוא יבין שזה לא כואב וילמד לשחרר, אך לצערי זה נמשך כך כבר כמעט שנה... מה אפשר לעשות???