הקדמת גיל שנתיים האיום

האם הגיוני שהתנהגות המאפיינת את "גיל שנתיים האיום" תופיע כבר אצל תינוק בן שנה וחמישה חודשים (ולפחות חודש חודשיים שהוא מתנהג ככה)? קצת הסבר: הוא מאוד מתעקש על דברים שהוא רוצה, ואם אני רוצה לקחת אותו מהמקום שהוא נמצא והוא לא רוצה אז הוא מתנגד מאוד. הקושי העיקרי הוא כשאני רוצה לקשור אותו בכיסא של האוטו כשהוא לא רוצה להכנס לאוטו, והוא ממש מתנגד (הגדול לא היה עושה את זה). לפעמים הוא גם לוקח חפץ (כמו שעון מעורר) ופשוט זורק אותו על הריצפה. האם זה בגלל שהוא ילד שני? (אצל הבכור גם בגיל שנתיים לא נצפו בעיות מיוחדות. ילד עם PDD בתפקוד גבוה) או שזה יכול לרמז על בעיות התנהגות בהמשך?

שלום ענת, תסכולים והתקפי זעם אינם ייחודיים *רק* לגיל שנתיים האיום. בגיל שנתיים, הם מופיעים בתדירות ובעוצמה רבה יותר, אך אין זה אומר שלא יהיו סערות בגילים אחרים. ככלל, היכולת לשאת תסכול גדלה בהדרגה, ולכן, ככל שהילד קטן יותר, כך ביטויי הזעם והתסכול שלו יהיו פחות מאורגנים ופחות מעודנים. כדי לדעת אם יש משהו חריג או מדאיג בהתנהגותו של בנך (על פניו זה לא נשמע ככה) יש צורך לשמוע ולראות יותר. אני מניחה שבגלל הרקע שלכם, הרגישות והחרדה שלך גבוהות מהרגיל, ולכן מציעה לך לשתף את רופא הילדים או אחות טיפת חלב בחששותייך, כדי שיוכלו להרגיע אותך. בברכה ליאת