שינוי בהתנהגות בן 4.5

שלום רב, בני בן 4.5 ילד מאוד פיקח, חריף, בעל יכולת ביטוי גבוהה לגילו. בדר"כ הוא יודע לבטא במילים טוב מאוד את רצונותיו או התנגדותו למשהו.לאחרונה, כאשר אני או אביו מתנגדים למשהו שהוא מבקש, הוא החל לבטא זאת בתוקפנות המתבטאת בהתפרצויות זעם, בכי (גם על שטות גמורה), נעלב וגם דואג להגיד שהעלבנו אותו (אם כי רק הערנו לו בטח לא בזלזול כלפיו) וגם החל להרים יד (נותן מכה לא חזקה אך לשם ההצהרה) ואף אומר במילים "אני אתן לך מכה" (לי ולבעלי וגם לילדים עימם משחק). יש לציין כי הוא אינו עובר שינוי כלשהו(כמו מעבר בית/גן או לידת אח) כך שהמצבי רוח שלו מאוד תמוהים. שאלנו אם טוב לו בגן והוא אומר שכן וגם אנחנו רואים שטוב לו כך שאני לא יכולה להצביע על סיבה כלשהי לתוקפנות מלבד התבגרותו (אלא אם כן אתה חושב שיש משהו אחר) וזה שהוא מאוד שובב. עוד אציין כי בדר"כ הוא ילד נחמד שאוהבים לשחק איתו ונהנים בחברתו, ילד מלא שמחת חיים ומואושר בכללי. ראשית, מה הסיבות שיכולות להעיד על כך? שנית, כיצד להתמודד ומה להגיד כאשר מרים יד?צועק עלינו ומתחצף? (כאשר נאמר לו שהוא יענש וילך לחדר הוא מייד מתעשת ומתנצל אך תוך מס' דקות חוזר לסורו). לתשובתך המהירה אודה. רוני

שלום רוני, את מתארת שינוי בהתנהגותו של בנך, שהופיע (אולי) עם השינוי בהתנהגות שלכם. את מציינת שמופע הזעם מגיע בתגובה להתנגדות או הערה מצדכם, המפתיעה אותו, מעליבה , ובעיקר מתסכלת. ראשית, אני רוצה לחזק אתכם מול ההחלטה (מודעת או לא מודעת) להפסיק להיענות לכל דרישה. ילד שהיה רגיל לקבל "הכל ועכשיו" באמת עלול להיבהל מהשינוי הפתאומי. אם זה לא היה קורה עכשיו, זה היה קורה תוך זמן קצר גם מחוץ לבית, כשהיה מגלה (אני מאמינה שהוא כבר גילה) שהעולם בחוץ אינו משתתף במשחק שלו, ולא כל כך סלחני כלפי גילויים של תוקפנות. למרות שהתחלתם להתייצב מולו עם מידה של אסרטיביות, עדיין נראה שהוא מנהל אתכם ולא להפך. אם הוא ממשיך להרים יד ולהתחצף אליכם (התנהגות שאינכם יכולים להרשות) כנראה שהוא הבין שזה אפשרי. נסי להגיב להתנהגויות אלה כמו שהיית מגיבה לו ראית אותו רץ לכביש סואן. כך שייבין שאת מתכוונת למה שאת אומרת. אם את שולחת אותו לחדר והוא חוזר תוך זמן קצר, מתנצל וממשיך, הוא למד 'לצפצף' עליכם ולנצל את חולשתכם. אם הוא מרים עליך יד או מתחצף, עליך לומר פעם אחת בלבד "אני לא מרשה לך להרביץ לי" (זכרי את הפרצוף של הכביש), ואז לשלוח אותו לחדר ולנתק מגע לזמן מה. אם הוא יוצא מהחדר ומתנצל, תוכלי לומר שאת מקבלת את ההתנצלות, אך עדיין צריכה זמן עד שתוכלי שוב לחייך ולשחק איתו. "זה מאד לא נעים להיות איתך כשאתה מכה או מתחצף. אני רוצה להיות קצת לבד עכשיו". נסי לא להכביר במילים, וזכרי שלמעשים יש עוצמה גדולה בהרבה. במקביל, וזה חשוב לא פחות, יש לתגמל באהבה רבה כל התנהגות טובה ומתחשבת מצידו, להתפעל מביטויים של בגרות, ולשהות בקרבתו כמה שיותר כאשר הוא חמוד. אשמח לשמוע איך הולך בהצלחה ליאת