תיקןף והכלה

הי ליאת קראתי את תגובתך ואין לי אלא להניח שאת מאוד צודקת. ראיתי כמה היא צריכה אותי ואת ההכלה , אפילו זו הפיזית, כאשר היא מתקשה כל כך בבוקר. שמתי לב שכאשר היא רוצה להציק לי , ואני פשוט מחבקת אותה ועוטפת אותה, היא נעשית רפויה יותר, נתלית עליי ואפילו אני מערסלת אותה קצת ומדרבנת אותה להמשיך ולהתארגן. כך היה במשך השבוע. אציין כי אני בטיפול וגם בעלי בטיפול ואנו כל הזמן מדברים ומתאמים דברים, אם כי הוא פחות בבית כי הוא יוצא מאוד מוקדם בבוקר בהסעה.. מה שבתי אמרה לי כמה פעמים הוא: "אבל הגוף שלי כועס.. אבל הידיים קצת מדגדגות לי.. אבל הגוף שלי הוא ככה.." וכמובן שזה הצדיק מבחינתי את הקו של הנוכחות הפיזית המירבית שלי עבורה.. אני כל הזמן בהתלבטות, שחלקתי עם בעלי, האם נכון לבדוק כיוון של הפרעת קשב, ללא היפראקטיביות? מדובר בילדה חולמנית, עולם דמיון מפותח במיוחד , רגישות גבוהה, וגם סף תסכול נמוך לעיתים. מתקשה להתאפק, לחכות. אנו מסבירים לה בנועם ונותנים גם דוגמאות מעצמנו , לגבי מה זה לחכות, להתאפק, לעשות דברים גם אם "לא בא לי" ועוד. עם כל ההכלה ויש משהו בגישה שלי שמאוד השתנה כלפיה בשבוע האחרון (מדברת אליה בשקט, מתעלמת מאיומים שלה, מגיבה לקשיים שלה, מחבקת כשרואה שמתקשה) אני חשה כי אולי נכון יהיה לבדוק פיזית אם יש כיוון נוירולוגי ? בעלי חושב שזה רק התנהגותי , ושעלינו פשוט להמשיך בקו שלנו של למתוך, להסביר להחזיק אותה רגשית ופיזית, ולדבריו גם יש להרגיל אותה להפסיד דברים אם יש התנהגויות קיצוניות של פעם אחר פעם בפרק זמן קצר של התקף זעם מה דעתך? אציין כי איני מרגישה שכרגע נכון לי עוד מענה טיפולי , ואני נעזרת בך מעת לעת, ברשותך

שלום גלית, בעיני, כאשר עולה חשד להפרעת קשב וריכוז או הפרעה אורגנית אחרת כלשהי (קשיים בוויסות התחושתי, למשל), יש חשיבות גדולה באבחון, גם כדי לדעת "מי האויב" ולטפל בו בהקדם וביעילות, וגם כדי לא לצבור תסכול ועוינות אצלה ואצלכם, כתוצאה מציפיות לא ריאליות, דרישות שמעבר ליכולת, או חוסר הבנה. אם מהתנהגותה עולה ארומה של הפרעת קשב, אני ממליצה מאד להתחיל בירור. בהצלחה ליאת