בן 8 משקר

שלום, יש לי ילד בן 8, הבכור, יש לו אח בן 5. בני הינו ילד חכם מאד, תלמיד מצטיין, נבחן שבוע שעבר בבחינות לאיתור מחוננים שלב ב', חברותי ובד"כ אין איתו בעיות מיוחדות, להפך הוא ילד מאד נח. בשבוע האחרון קרו כמה מקרים בבית הספר שלפי מה שמספרת המורה, אני בקושי מכירה את בני. התנהגותו בשבוע האחרון הפוכה מאד מהתנהגותו בבית. הוא נכנס לקטטות קטנות עם חבריו לכיתה במשחק כדורגל, במשחק בהפסקה ובנוסף לכך הוא משקר בקשר למה שאירע. כאילו מכחיש או מדחיק את מה שהיה באמת. יש לציין שתמיד היה נוהג להתלוצץ וכאילו לעבוד על אחרים, אך אף פעם לא בחומרה כזו. היום היינו בשיחה עם המורה ששטחה בפנינו את התנהגותו וגילינו משהו שונה מאד ממה שהוא סיפר לנו. כשהגענו הביתה לקחתי אותו לשיחה רגועה מאד, אמרתי ל שאני לא כועסת ושאני רוצה לדעת מה קרה, האם יש משהו שמציק לו בבית, עם החברים או כל דבר אחר. הוא לא הצביע על משהו מיוחד, אלא רק על המורה שמרגיזה אותו. כשעימתתי אותו עם הצד שלה למקרים, התחיל לבכות. אני ממש לא יודעת מה לעשות בנושא ואשמח לעצה טובה. חשוב לציין שבשבוע האחרון נעדרתי מהבית לא מעט עקב עבודה ובנוסף החלפנו מטפלת כיוון שזו לא השתלטה על הילדים ולא הציבה גבולות כלל. האם זה קשור? כיצד ניתן לחזור למצב שהיה. תודה מראש וסליחה שהשאלה ארוכה כ"כ.

שלום טלי, ראשית, אני מתנצלת שהמתנת לתשובתי מעבר לרגיל. עומס... ולעצם העניין. כפי שכתבתי כאן לא פעם בעבר, ההתייחסות לשקרים של ילדים צריכה להיות עניינית ונטולת דרמות. הם, ממש כמונו (!), משקרים כדי לא להסתבך וכדי להימנע מצרות. העובדה שמדובר בילד נבון אינה מוציאה אותו מן הכלל האוניברסאלי הזה. שקרים מסוג זה אינם מעידים על כשל מוסרי או על נטייה עבריינית, ולכן יש להישאר ברמת הבירור העקרוני, ושיחה על מה ראוי/נכון/מועיל לעשות בשעה של קונפליקט או תסכול חריף. אין צורך לחפש בכוח את הסיבות לתקרית, אלא להתמקד בהכוונה והקניית מיומנויות לעתיד. זאת הזדמנות להזכיר להורים שלא מספיק לומר לילדים מה *לא* לעשות, אלא גם להרחיב את רפרטואר התגובות שלהם לגבי מה אפשר ונכון לעשות במצבי עימות. בהצלחה (גם עם המטפלת החדשה) ליאת