ילדה בת 6

יש לי ילדה שעוד מעט בת 7 שעושה לי חיים מאד קשים יש לה בעיה עם דמותה העצמית שבגדים שלה לא יפים שהפנים שלה לא יפים ואם זה לא בגדים ולא יפים אז נעליים לא נראים והשיער שלה מלא קרבולות שלא מסתדר היא עושה לי חיים קשים בכל דבר דוגמא היא ביקשה יום אחד ביצה ואני הבנתי שזה ביצה קשה ולא טעיתי זה היה אמור להיות חביתה אז היא בכתה השתוללה צרחה ולא עוזבת אותי כל דבר שהם אומרים לה עליו אין או לא אז ישר זה בכי והשתוללות ועוזבת את הבית ויורדת למרות שאומרים לה לא לצאת בלי רשות היא לא עושה חשבון היא יוצאת וטורקת ממש גיל התבגרות קשה לי אני כל הזמן עצבנית ואני כל הזמן רועמת על ההתנהגות שלה אני אובדת עצות לא יודעת מה לעשות כל דבר שקשור אליה זה בא עם בכי והשתוללות היא כל הזמן במתן בכי

שלום נירה, את מביאה דוגמא טובה למצבים של קושי בוויסות עצמי, בעיקר מול מצבי תסכול, בהם המציאות מתנגשת עם הרצון או הציפייה המוקדמת. תיארת יפה מה *היא* עושה ואיך היא משתוללת מזעם, אבל לא תיארת מה *את* עושה מול זה. והרי זה בעצם מה שחשוב... כמו שכבר נכתב כאן לא מעט, "הצגה מפוארת" לא מתקיימת בהיעדרו של קהל. כאשר את מאד מתרשמת מהתקפי הזעם, נבוכה מהם, נבהלת או מלאת אשמה, את למעשה מחזקת את התנהגותה ומגבירה את הסיכוי שהיא תימשך. כדי לעזור לה ללמוד להתמודד עם מצבים מאכזבים או מתסכלים, עלינו להכיר בקיומם, לכבד את הרגשות שהם מעוררים, ולהכיל אותם בשלווה יחסית. לכן, כשהיא מתלוננת על שיער מלא כרבולות, תוכלי להגיב בהבנה, ולומר משהו כמו "אני יודעת כמה זה מעצבן לקום עם שיער מבולגן בבוקר. גם לי זה קורה לפעמים וזה מבאס נורא. את צריכה עזרה, או שתסדרי עם זה לבד?" או "אוי, עשיתי לך ביצה קשה כי חשבתי שזה מה שביקשת. את חושבת שתסתדרי עם זה, או שתאכלי רק את הסלט והלחם?". כך את נותנת מקום לאכזבה שלה, אבל לא נכנעת להתפרצות. כאשר היא יוצאת מהבית ללא רשות, יש לעצור אותה פיזית, מבלי לנסות לפייסה בכוח, ולאפשר לה להירגע בחדר שלה. תוכלי לומר שאת מבינה את הצורך שלה להתרחק מכם, אך אינך יכולה להרשות לה לסכן את עצמה, ולכן היא תוכל לברוח לחדרה. כך את מרחיבה את רפרטואר התגובות שלה, ומציעה לה דרכים מועילות יותר והרסניות פחות להתגברות על מצוקה. בברכה ליאת

איך ממשיכים כל הזמן עם התפרצויות הזעם האלה זה נורא מעצבן אותי ואני כל הזמן אובדת עצות כמה שאני מנסה לעשות את מה שאת אומרת זה לא עוזר במיוחד אני תמיד אומרת לה לא נורא על השיער גם לי זה קורה אז מה אין תועלת את שתי הדוגמאות שהעלית אני עשיתי בהתחלה בדיוק את מה שרשמת וזה לא עזר ואז אני התרגזתי נורא כי זה בוקר וזה לחץ לצאת ולהתארגן ואני מעתכבת על השטויות האלה שהם סתם סרק גם לי נמאס אני חייבת למצוא פתרון לדברים האלה כי זה הפך להיות כל דבר