דמעות בעיניי

שלום ליאת, אני אמא לשני בנים, הבכור בן שנתיים וחצי והקטן בן 9 חודשים. מזה זמן מה מתרחשות לעתים סיטואציות בהן בני הבכור מעדיף את בעלי על פני. עד עכשיו זה לא הפריע לי, כמובן שעודדתי את זה, לא נעלבתי, לא נלחמתי והתייחסתי לזה בטבעיות. אבל, לאחרונה קרו מס' סיטואציות שממש מתסכלות אותי וגורמות לי להרגיש דחויה ע"י בני ולהרגיש שהוא לא אוהב אותי. דוגמאות:1.בבוקר, כשבני מתעורר, הוא תמיד, תמיד קורא ל"אבא", ואז הוא בא למיטה שלנו ומפגין כלפיו יותר חיבה וקרבה מאשר אלי. כשבעלי מנשק אותו הוא מקבל זאת בברכה וכשאני עושה זאת, הוא מסרב. 2. אם אני לוקחת אותו לגן, אז לפני שאנחנו יוצאים הוא הולך לתת לבעלי נשיקה. אולם כשהמצב הפוך, (ובעלי לוקח אותו לגן) ואומר לו "לך תן לאמא נשיקה" הוא לא רוצה ופשוט יוצא מהבית.כשזה קורה, אני מנסה להראות שאני לא נעלבת ולא מכריחה אותו לבוא אלי. 3. היום, לפני שיצאנו מהדלת (אני ובני), בעלי אמר:"מי שאוהב את אבא שיבוא לתת לו נשיקה". בני רץ אליו ונישק אותו בחום. כשהיינו אני ובני בלובי, אמרתי לו:"מי שאוהב את אמא שיתן לה נשיקה", בני לא הגיב ולא בא אלי.ואז אמרתי לו:X, אתה לא אוהב את אמא? והוא אמר: "לא". באוטו שוב שאלתי אותו והוא שוב אמר שלא אוהב אותי. כשהגענו לגן הוא שוב אמר "אני לא אוהב אותך", אמרתי לו "אז מה, אני כן אוהבת אותך", והוא שוב אמר:"ואני לא אוהב אותך". אני כותבת לך את ההודעה הזאת כשדמעות בעיניי. אני נותנת לילדי את נשמתי. אני מקפידה על זמן איכות אתו לבד,וגם כשלא מתאפשר לי אז אני דואגת שבעלי יעשה אתו פעילות אלטרנטיבית שהוא אוהב. אז למה, למה , בני לא אוהב אותי, ואיך אפשר לשנות זאת?? גילוי נאות: באותה מידה שאני דואגת לזמן איכות שלו אתי או עם בעלי (שאני לא יכולה) או עם שני ביחד כאפשר (בעיקר בסופי שבוע)אני גם ה"קשוחה" יותר, ששומרת על משמעת, גבולות וחוקים. בעלי כמובן משתף אתי פעולה בכך אבל יוצא שקולי הוא זה שנשמע יותר בבית ולא תמיד בהקשר של משחק וכיף. האם יתכן שזה בעוכריי? חשוב לי מאוד שבני יאהב ויעריץ אותי, ושאני יהווה בשבילו מודל לחיקוי ולא איזו דמות תלושה. מה לעשות?

שלום רב, לתחושתי, לא מדובר בילד שאינו אוהב אותך, אלא בילד שגילה את עוצמתו של המשפט "אני לא אוהב אותך", ואת יכולתו להשפיע עלייך ועל התנהגותך. המשיכי להציב גבולות, ולעודד את היחסים בין בנך לאביו. יתכן שנוכחותו של אחיו התינוק בבית עודדה איתו ליצור ברית עם אביו, בתגובה לתחושות דאגה וקנאה. להערכתי זה יחלוף כאשר זה יפסיק להיות 'אישיו' בעינייך. בברכה ליאת

ליאת, תודה על תגובתך המעודדת. אכן, במהלך סוף השבוע האחרון התרחשו מס' סיטואציות אשר מאששות את דבריך. (מבלי שאנהג באופן שונה מבדרך כלל או אוותר על הצבת הגבולות). בני התעקש שאני זו שאקלח אותו, קרא לי למיטתו בשביל חיבוק, כשהתעורר בבוקר קרא לי ועוד מספר דברים ששיפרו את הרגשתי. (אבל עדין אחרי כל זה ככשאלתי אותו אם הוא אוהב אותי, אמר:"לא", חחח..). הוא באמת חכם ומבין את השפעתו ועוצמתו של המשפט הזה עלי. אני בכל אופן, כעצתך,אפסיק לשאול. תודה.