לליאת תודה מקרב לב

ליאת תודה על תשובתך אך אין לי במי להעזר וכן סיפרתי לליךדי שאבא עבר ניתוח אך אני לא יודעת כיצד לגשר על כולם מצד אחד בעלי שכל דבר קטן תוקף וכועס ומצד שני שניי ילדי הקטנים שגם זקוקים לי יש לציין כי אני אמא מאוד מגוננת מאז שנולדו לא עזבתי איתם ולא יצאתי הפסיכולוג ביקש ממני ומבעלי כי שעה ביום אקדיש לעצמי ללא ילדי וכי בעלי יטפל בהם בשעה הזאת וכך הוא יתקרב אליהם אך ללא הועיל בעלי לא מסכים לזה בני ובעלי מעולם לא יסתדרו ועכשיו אף יותר אני רואה כי בעלי תוקף ומשפיל את בני על ממש שטויות אך אני יכולה לסייע לבני שלא ישארו לו משקעים לעתיד

בוקר טוב אורטל, שמחתי לקרוא שיש פסיכולוג שמלווה אתכם. לא בטוח שכרגע זה הזמן הנכון להשקיע בשיקום היחסים בין בעלך לבין הילד, לפחות כל עוד המאבק במחלה בעיצומו. אני מאמינה שההתנהגות התוקפנית של בעלך קשורה כרגע למצבו הגופני הירוד ולעצבנות והחרדה הנלוות לו. ובכל זאת - את מודעת לכך שאת מגוננת-יתר על ילדייך, מחוברת אליהם מאד, ושאף פעם לא עזבת אותם. קשר כל כך אינטנסיבי יכול לגרום לכמה בעיות. למשל - הילדים לא לומדים להסתדר בלעדייך, הופכים תלויים במגע הפיזי איתך, וזקוקים לתשומת לב בלתי פוסקת. - הקשר ההדוק איתך לא מאפשר מרחב מספיק להתבססות יחסים דומים עם אבא. אם את כל הזמן שם, אין כמעט מקום לדמות נוספת בחייהם. - ה"השתעבדות" לצרכי הילדים לא משאירה לך הרבה זמן וכוח לצרכים שלך ושל בעלך, מה שעלול ליצור עוינות מצידו, הן כלפייך והן כלפי הילדים. אני חושבת שכרגע, יש לשוחח עם הילדים, להסביר להם את המצב העכשווי, ולבקש את העזרה וההתחשבות שלהם. תוכלי לתאר להם חלק ממה שעובר על אבא, ולהבטיח להם שהוא אוהב אותם גם אם כרגע הוא זועף ועצבני מהרגיל. אני ממליצה מאד לשתף את הצוות החינוכי (מורה/גננת) ולגייס אותן לטובת הילדים, ולהיות סלחנים כלפיהם. מעל לכל, מזכירה לך לקחת לעצמך פסקי-זמן הכרחיים למילוי מצברים. אם את תהיי רגועה ונינוחה, ילדייך יוכלו לשאוב ממך תקווה ועידוד, ולהירגע. הרבה בריאות ליאת