מיניות משוחררת

שלום רב, אנוכי בת 30. גדלתי בבית שמסרים לגבי מיניות בו לא היו ממש מפורשים או ברורים, הנושא בעיקר לא דובר, כאילו לא קיים.. אבל 2 ההורים מאוד הגנתיים אמא חרדתית ואבא ביקורתי.. אני זוכרת שבהתבגרות המינית שלי חוויתי אותה באופן משברי והיו לי סיוטים של חוסר אונים, תסריטים של אונס וכ', אבל לא בקטע שהתענגתי על הפנטזיה אלא יותר סבלתי מכך, זה גם פגע בתחושת הזהות הקודמת שלי כילדה שאין לה 'צרכים נחותים' וגרם לי לבלבול בגיבוש הזהות הנשית שלי. פיתחתי הפרעות אכילה (בולימיה) ומאז נושא המיניות אצלי די חסום. ביני לביני למדתי להנות מאוננות ללא חשש, אבל לא מסוגלת לקיים יחסים אינטימיים קרובים עם אחרים, עם בני זוג מהמין השני, לא רגשית ובעיקר לא מינית. מאוד מפחיד אותי הקטע של המגע וחוששת לחוות חוסר שליטה וחוויה טראומטית שתזכיר לי את הסיוטים שהיו בגיל ההתבגרות בדימיון שלי... בכל אופן תהיתי אם אי פעם אהיה אמא ותהיה לי בת (ובעצם גם במקרה של בן) - איך עלי לגדל אותה מינקות והלאה כדי לוודא שהיא תגדל להיות בחורה משוחררת מינית עם יכולת ספונטאנית ובריאה לחוות יחסים ומגע מיני מהנה במסגרת יחסים בטוחים כדי לחסוך ממנה לעבור מה שאני עברתי? מה פסיכולוגים ממליצים? האם זה קשור רק למסרים חינוכיים קוגניטיבים או גם לאיכות המגע הטיפולי בתינוק? מאוד חשוב לי להבין איך לא 'לתסבך' את הילדים העתידיים שלי ולא להעביר להם חסמים שסובלת מהם בעצמי בקטע הזה של רתיעה חרדתית ממגע מיני וחוסר יכולת להנות מיחסים אינטימיים קרובים ופתוחים. רוצה להבין מראש אין לא לחבל בבטחון וספונטניות של הילדים בכל הרמות, כולל הגופנית-חושית. אשמח לעצות!

שלום רב, את שואלת שאלה גדולה ורחבה, שמעסיקה את כולנו, ההורים. איך לגדל ילד בריא בנפשו, שיוכל לקיים חיים מלאים ומספקים, לחיות בזוגיות ובאינטימיות, ולמלא את ייעודו כחלק מהחברה והתרבות בה גדל. יש תיאוריות רבות שניסו להתמודד עם השאלות הללו, ולנסח מודלים של התפתחות בריאה או פתולוגית. נדמה לי שבאופן כללי, כל התיאוריות מסכימות לגבי חשיבותן של השנים המוקדמות בעיצוב אישיותו של הילד, חשיבות הקשר הראשוני עם האם, ואיכות הטיפול לו הוא זוכה. אני ממליצה לך בחום לעשות כל שביכולתך כדי לטפל בעצמך, ולהגיע אל האימהות ככל האפשר 'מעובדת' ומודעת. רווחתה הנפשית של האם נמצאה קשורה להתפתחותו של הילד ולרווחתו כילד וכבוגר. בברכה ליאת

שלום שוב, הייתי בעבר בטיפול ולמדתי שם כל מיני סיבות מדוע התפתחתי כפי שהתפתחתי, לא תמיד הכל ברור 'ומפוענח'. אני חושבת שבעיקר אספתי תובנה שכלית, רגשית הטיפול היה תהליך מכאיב. אבל אני יותר מעוניינת במידע על גידול ילדים. איך טיפול אישי ומעובד יאפשר לי לגדל טוב יותר את ילדי? האם טיפול בהרכח יעזור לי לפתוח את המחסומים של עצמי? אני לא בטוחה שמסוגלת. ומה אם לא אפתור את מחסומיי אלא רק אלמד להבינם, האם זה אומר שבהכרח אעביר אותם הלאה? גם אם אני מאוד מודעת לנושא?