צריך עזרה

שלום רב אני נער בן 16.5 שלומד בישיבה תיכונית בפנימיה ולמרות שאני שם שנתיים אני עדיין מתגעגע הבייתה ומבקש להשתחרר הרבה בעניי אנשים אפילו זה מוזר איך אפשר להיפטר או להדחיק את הגעגוע הזה להורים ולהיות בבית בתודה מראש

שלום יוני, בעיני זה בכלל לא מוזר, הגעגועים הביתה, והם עשויים דווקא להעיד על קשרי משפחה טובים, ועל אותנטיות (אמיתיות) רגשית ראוייה להערכה. אני מאמינה שרוב הילדים מתגעגעים גם הם, אך אינם מעיזים להודות בכך. לטעמי, לא מוכרחים להילחם בזה כ"כ. הגעגועים עצמם מספיק קשים מכדי להוסיף עליהם רגשות משניים כמו אשמה, בושה או צורך להסתיר. אדרבא, תוכל לשאת אותם בגאווה (סימן שיש לך בית חם וטוב), ולעשות הכל כדי לשמור על קשר במהלך השבוע, דרך הטלפון, המחשב, ואולי גם דרך מכתבים או יומן אירועים אישי אותו תוכל לחלוק עם בני המשפחה בשבתות. אם אתה מרגיש שהגעגועים מקשים עליך לתפקד, פנה לקבלת עזרה מגורמי התמיכה בפנימיה (יועצת, פסיכולוג, וכיוב'). גם פעילות נמרצת, יצירתית או אקדמית, יכולה להסיח את הדעת, ולסייע בהקלת הגעגועים הביתה. בהצלחה ליאת