הליכה לשינה - ילד בן 7

שלום, הנני אם חד הורית לבן 7. מיזה כחודשיים אני נמצאת בהדרכת הורים בגלל קשיים בהצבת גבולות והתפרצויות זעם מצד בני, אשר אף מגיעות להרמת יד עלי.בנוסף, בתחילת השנה סירב להכנס לכיתה. עברנו כברת דרך לא פשוטה שבעקבותיה השגתי באופן חלקי שבני מכבד את מה שאני אומרת לו, גם בבית ספר הוא משתף פעולה יפה ונכנס בבוקר ללא בעיות. ואז התעוררה בעיה שלא היתה קיימת עד גיל 7. מאז ומתמיד היה לנו סדר יום ברור, בסופו של יום הוא היה הולך לישון בסביבות השעה 20:00, אחרי טקסים קבועים. היום, מאז שהתחלתי בשינוי הסמכות ההורית, בני מערים קשיים סביב ההליכה לשינה, דבר אשר בעבר לא קרה. הוא נכנס למיטה בשעה 20:00 ואז "החגיגה" מתחילה. כל שניה הוא קם, פתאום בא לו לקחת משחקים למיטה, הוא רץ בכל הבית, עולה למיטה שלי ונשכב בה ומסרב לרדת ממנה, עד אשר אני מוציאה אותו בכח.הוא מתגרה בי עד אשר נוצר "פיצוץ", אשר בעקובתיו אני כועסת עליו ומכניסה אותו לחדר ואומרת לו שלא יצא, אם לא, הוא יאלץ אותי לסגור את הדלת (זו היתה ההנחיה מצד הפיסיכולוג שאיתו התייעצתי) בעקבות זאת, יש התפרצות זעם שבעקבותיה הוא מסוגל לנשוך אותי, לבעוט בחפצים. די קשה להתמודד עם מצב כזה, לפעמים לוקח לו שעה עד שעה וחצי עד שההתקף חולף. לא פעם אני מנסה למנוע את התקפי הזעם ע"י כך שאני מדברת על התכונות החיובות שבו וכמה שכיף לנו כשהוא מתנהג יפה וכו..... לאמיתו של דבר אני די נואשת מההתנהגות שלו, אחרי שהוא נרדם אני מרגישה די מרוקנת נפשית ועייפה פיזית. היתי שמחה לשמוע את חוות דעתך המקצועית והאם את מכירה דרך אחרת כיצד להתמודד עם מצב שכזה. תודה אלישבע

שלום אלישבע, אני מודה שאיני מרגישה בנוח להתערב בעבודתו של פסיכולוג אחר, ולכן מעדיפה להחזיר אותך אליו, וממליצה להמשיך להיעזר בו כמי שמכיר אתכם מקרוב. אוכל לומר באופן כללי, שכאשר את אומרת "הוא מתגרה בי", את נמצאת בסיכון להתנהגות תגובתית, המונעת ע"י רגשות (עזים!) של תסכול, כעס, עייפות, עלבון, עצבים, וכד'. כהורה סמכותי, חשוב שתפעלי ממקום יודע, החלטי, הנשען על רציונל חינוכי ברור, ופחות באופן תגובתי ו'קפריזי'. חשוב שתצליחי להישאר רגועה גם מול הפרובוקציות של בנך, ולגרום לו להבין שאין לו שותפים ל'חגיגה' הלילית. כך, לאחר טכס ההשכבה הרגיל, תוכלי להחליט שאינך מגיבה אליו יותר, אינך מעירה, גוערת, מאיימת או צועקת. אמרי בשקט "היום נגמר, ועכשיו הולכים לישון. אם אתה מתעקש להמשיך בהתנהגות הזו, אצטרך להיכנס לחדר שלי וללכת לישון מוקדם, כי גם אני צריכה את המנוחה שלי". בעיני, מוטב לסגור את עצמנו בחדר (ולא את הילד). הדרך שאני מציעה מצריכה כוחות ונחישות, כי לפחות לזמן מה, הוא עלול לבחון אותך ולהסלים את התנהגותו. רק כאשר הוא יבין שאין לו פרטנר למאבק - הוא ייסוג ממנו. מעבר לאמור כאן, ממליצה לך להישאר בהדרכה הורית, גם כדי לא לעבור את כל זה לבדך. בהצלחה ליאת