בן 6.5 נשלט..

שלום רב, בני בכיתה א' , לשמחתנו נפרדנו מילד ש"ליווה" אותו שנתיים בגן טרום חובה וחובה , הילד היה ועדיין מאוד אגרסיבי ושתלטן הוא "המפקד" ובני היה לאורך השנים ה"פקוד/משרת" , עכשיו לצערי הם נפגשים בחוג משותף ושוב אני רואה את בני חווה את השתלטנות שלו כלפיו (למשל:תעצום את העינים ותשב , ובני עושה זאת בעיניים עצומות תרתיי משמע..והילד צוחק עליו עם חבר אחר) בני לא מבין זאת ורואה זאת כמשחק . ניסיתי ברגע האמת להסביר לו שה"חבר" צוחק עליו וישפקח את עינייו..אך הוא לא רוצה ומעוניין לשתף פעולה עם השתלטן . אני סובלת מאוד מלראות את המצב . את המשיכה של בני לבנים מהסוג הזה , זו פעם שנייה שנוצרת מערכת יחסים כזאת אצלו שנמשכת שנים . פעם ראשונה בגן של גילאים 2-4 ופעם שניה בגילאים של 4-6 . מערכת של ילד שתלטן מאוד שהופך את בני לפלסטלינה ובני מעוניין ביחסים הנל . קשה לי מאוד לראות את ההתנהגות הזאת הופכת לדפוס ואני חוששת לעתיד . מה ניתן לעשות ? כיצד ניתן להסביר לו שהיחסים האלה אינם בריאים לו ? מעבר להפרדה , שאת זה אני מבצעת בצורה מלאה . לא מבקר אותו ואני לא מאפשרת מפגשים מעבר לחוג . בנוסף ,, לא יודעת אם קשור ..הוא לא מעוניין לייצר מערכות יחסים חדשות עם חברים חדשים בכיתה א' וטוען שהנל הוא החבר הטוב שלו ורק אותו הוא אוהב.(לכן אין חברים חדשים . ) היה מקרים בעבר שה"חבר" אסר עליו לייצר קשרים עם ילדים אחרים . ובני כמובן ממושמע ... יש סימפטום מדאיג נוסף שהוא כסיסת ציפורניים והוא אוכל את החולצה עד שהיא רטובה לחלוטין .): אשמח לתגובה / עיצה בנושא . רוב תודות!

שלום רב, הבחירות החברתיות של הילדים שלנו לא תמיד מצייתות לחוקי ההיגיון שלנו, והן נשענות על צרכים אקטואליים חולפים. כך, למשל, נראה ילדים חסרי ביטחון המתחברים ל'בריון' של הגן כדי ליהנות מהגנתו או מאשליית הכוח הקורן ממנו. לפעמים החיבור לילד 'אלים' עונה על צורכי התוקפנות של הילד החלש, ומאפשר לו 'כיסוי' להתנהגויות שלא היה מעז ליזום או לבצע. בכל מקרה, יהיו הסיבות אשר יהיו, אין טעם רב לנסות להפריד את הילדים בכוח, שכן כל עוד הצורך קיים, הילד החלש ימשיך לחפש באופן אקטיבי קשרים בעלי אופי דומה. המטרה כרגע, לפחות כפי שאני רואה את הדברים, היא לחזק את הילד שלך, להפחית גורמי לחץ ומצוקה בחייו, ולחפש פעילויות שיזמנו לו חוויית הצלחה ויכולת. בשל ביטויי המצוקה שלו (כסיסת הציפורניים ולעיסת דש הבגד) שווה לשקול טיפול רגשי, אצל פסיכולוג ילדים קליני או מטפלת באמנות, שיכוון לשיפור הביטחון העצמי, הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות שלו. בהצלחה ליאת

תודה רבה על תגובתך. לדעתך טיפול רגשי אצל פסיכולוג יקל את המצב ? כלומר מה הפתרון האולטימטיבי לדעתך ? רוב תודות.