אי עשיית קקי בשירותים

היי, יש לי ילד בן 4. מאז שהוא גמול (כמעט שנתיים)יש את הבעיה של הקיי. עם פיפי זה לא בעיה בכלל, הוא יודע ויכול להתאפק שצריך, הולך לאחרונה לבד לשירותם לעשות פיפי. עם הקקי זה הסיפור, בכל פעם שיש לו קקי הוא מתאפק, שומר שלא יצא (לפעמים גם יומיים ושלושה, תלוי אם לא בורח לו קודם)כבר הספקתי לקרוא אותו ולדעת מתי יש לו קקי והוא אף פעם לא הסכים שנלך לשירותים או בסיר. לפעמים מרוב יאוש הצעתי לו לעשות בחיתול העיקר שלא יהיה בתחתון וגם את זה הוא דחה. עד לפני חודשיים בערך בחופש הגדול זה קרה הוא עשה בשירותים בזה שאם תעשה תקבל את המתנה ליום הולדת ומאז הוא עשה אולי עוד חמש פעמים ושב בעזרת שכנועים והרבה הרבה סבלנות לחיבוקים וחיזוקים שהוא יכול וגיבור וכו'. גם שאני מצליחה להגיע איתו לאסלה שישב ועד שיוצאת לו חתיכה (קטנה) הוא אומר שאין לו עוד ורצה לרדת. אני מתעקשת איתו כי אני יודעת שיש לו עדיין ואכן יוצא. מיותר לציין שאני שואלת אם יש לו הוא עונה שאין. חשבתי שאם הוא יעשה פעם פעמיים בשירותים ויראה שזה לא נורא כל כך והכי פשוט כי לא מתלכלכים ולא צריך להיכנס יש למלקחת, הוא בסוף יזרום עם זה וימשיך לעשות בשירותים. אבל טעיתי ובגדול!!! מה אני יכולה לעשות או לומר לו כדי להקל עליו ועליי את התהליך? אשמח לקבל תגובה

שלום טלי, נראה שכרגע אתם כבר 'מסובכים' במאבקי כוח סביב הקקי, וזה הפך ל'סיפור' גדול שמקבל הרבה נפח בתקשורת שלכם. זה מצב לא בריא, שרצוי מאד להימנע ממנו. העצה שלי (אני יודעת שלא יהיה לך קל לעמוד בזה) היא לסגת לגמרי מעיסוק בנושא הזה. הניחי לו לעשות קקי איפה ומתי שירצה, ועזרי לו (ללא כל תגובה!!!) להתנקות אם יפספס. ברגע שהוא יבין שזה לא כלי השפעה עלייך, יש סיכוי טוב שיבין את הנדרש ממנו. במצב העניינים הנוכחי, אני ממליצה מאד מאד להגיע להדרכה הורית אצל פסיכולוג ילדים קליני, שינחה אתכם כיצד להגיב (או לא להגיב) בנושא זה, וכיצד לבסס תקשורת בריאה בבית, לא דרך הערוץ הבעייתי. את מוזמנת לקרוא את שפע התגובות שניתנו כאן בעבר בנושא. השתמשי בכפתור החיפוש למעלה, ונסי עם מילות המפתח "גמילה", "קקי", או "אנקופרזיס". בשמחות ליאת