חשוב
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום,אני בת 18 ומאז גיל שנתיים גם אני מפחדת פחד מוות מבלונים.ההורים שלי פרודים מלפני שנולדתי ובגן הראשון שלי פוצצו הרבה בלונים.אני לא נכנסת למקדונלס בגלל שיש שם בלונים,כל ילדותי לא הלכתי למסיבות יום הולדת של חברי לכיתה בגלל הפחד ולכן גם הייתי דחוייה חברתית.כל יום עצמאות אני מאוד מפחדת מזיקוקים ותמיד אני עושה הכל כדי לברוח ממקומות שיש בהם פיצוצים או בלונים.אמא שלי,לא בדיוק מבינה את הפחד וכשהייתי הולכת בקניונים ליד ילדים שמשחקים בבלונים היא הייתה מחריכה אותי להוריד את הידים מהאוזנים. עוד 4 חודשים אני מתגייסת לצבא ובטירונות כולם חייבים לירות עם נשק ואני נורא מפחדת כי אני יודעת שבצבא לא יהיה לי לאן לברוח ובעיקר-אף אחד לא יבין את הבעיה שלי.כשהייתי בת 10 ניסיתי ללכת לאדם שמטפל בפוביות ופשוט לא יכולתי לפוצף בטיפולים אצלו בלונים.זאת בעיה מאוד קשה ואני אשמח אם תמליצי לי מה אני יכולה לעשות.
שלום לי, ככלל, הטיפול בפוביות מהסוג הזה כרוך בהקהייה הדרגתית, הנעשית בהסכמת המטופל ובליווי תומך של הפסיכולוג. כמובן שלדרוש ממך לפוצץ בלון בחדר הטיפול, זו דרישה מוגזמת לשלב ההתחלה של הטיפול. לפני כן חייבת להיות חשיפה איטית והדרגתית לרעשי פיצוץ בעוצמה חלשה (דרך אוזניות, כאשר את זו ששולטת בעוצמת השמע). היעד הסופי הוא היכולת להיחשף באופן מלא לרעש המפחיד, אך הדרך לשם חייבת להיות הדרגתית ומבוקרת. את יכולה לנסות לתרגל זאת בבית לבד, אך - כמובן - עדיף עם מטפל. בהצלחה ליאת