בן 6 - התנהגות "לא הולמת"

שלום ליאת, בני בן 6, עלה השנה לכיתה א'. הוא ילד חכם מאוד, בדרך-כלל שקט ועדין, רגיש, אהוב מאוד על חבריו בכיתה ואין איתו בעיות התנהגות. אבל בבית המצב שונה. לאחרונה התחיל להתנהג "לא יפה", מקים צעקות בכל פעם שמשהו לא נראה לו, מדבר אלי בחוצפה, לא מקשיב, תמיד יש לנו ויכוחים על נושא סידור החדר/הבית מהצעצועים שלו, נוטה להתווכח שעות על כל "פיפס" ולאחרונה אומר גם דברים לא נכונים, למשל, שאני מרביצה לו (מה שלחלוטין לא נכון). עם כל ההבנה שאולי המעבר לכיתה א' משפיע עליו, אני מבהירה לו שאני לא מסכימה להתנהגות כזו וכל עוד הוא מתנהג בצורה לא מכבדת, אני לא מוכנה להיות במחיצתו, והולכת לעשות משהו אחר. היום הוא הגזים לגמרי והבהרתי לו בשיחה (רגועה עד כמה שניתן), שאני מלווה אותו לסבתא, אבל לא נשארת איתו שם, כי גם שם הוא מרשה לעצמו להתנהג לא יפה וזה לא מקובל עלי ואני אבוא לקחת אותו בחזרה הביתה יותר מאוחר. (הוא ביקש בעצמו ללכת לסבתא, בדרך-כלל אני נשארת אתו, אבל היום אמרתי שאני לא מוכנה). מרגע שאמרתי לו והתרחקתי ממנו שמתי לב שהוא מנסה לשפר את התנהגותו, אבל החלטתי שאני לא מוותרת ושהפעם הוא צריך להרגיש שבאמת נפגעתי (גם אמרתי לו את זה מפורשות). השאלה שלי אם אני פועלת נכון, אם זה לא גורם או יגרום לו להרגיש דחוי, מסולק או לא אהוב וכדומה. אני דואגת בכל הזדמנות להראות לו ולומר לו שאני אוהבת אותו ונותנת לו חיזוקים חיוביים, אבל אני אישית חושבת שאסור לתת לאף אדם להתנהג בצורה לא מכבדת, גם לא לילד שלי. מה דעתך? תודה ושבת שלום.

שלום רב, אני מסכימה איתך מאד, וחושבת שמתפקידנו ללמד את הילדים שלכל התנהגות שלהם יש תוצאות והשלכות - חיוביות או שליליות. אם ילדך ילמד שאת מתרחקת ממנו בעקביות בכל פעם שהוא מזלזל בך, ושהוא יכול להרוויח אותך דווקא בהתנהגות טובה, הסיכוי שהתנהגותו תשתפר גבוה. נדמה לי שהחשש שלך שירגיש דחוי, מסולק או לא אהוב - מיותר. כדאי לזכור שיש הבדל בין *הילד שלנו* לבין *מה שהוא עושה*. אם תסבירי לו שאת מגיבה להתנהגות שלו ולא אליו, הוא יבין את המסר. בברכה ליאת