גבולות בענייני אכילה

שלום ליאת, יש לי אחיינית בת 7.5 עם תאבון מוגבר לדברי מתיקה ועם עודף משקל ניכר. לעיתים קרובות היא מוותרת על הארוחה, אך נתפסת לאחר מכן זוללת בהיחבא עוגות וממתקים. לטענת אחותי, אימה של הילדה, אם יגבילו את הילדה באכילת דברי מתיקה, להיטותה תגדל עוד יותר. בהנחה שנשללת בעיה רפואית הגורמת לכמיהה מוגברת למתוק, אני תוהה אם בענייני אכילה נדרשת הצבת גבולות נחרצת ועקבית כמו בשאר תחומי החיים. האם על ההורים להימנע לחלוטין מהכנסת דברי מתיקה הביתה, רק כדי לא להעמיד את הילד בניסיון שמעבר לכוחותיו? (ואני לא נכנסת כרגע להיבט הבריאותי). איך אפשר להקנות הרגלי אכילה בריאים לילד שנולד עם SWEET TOOTH בלי לגרום לו תחושת חוסר מתמשכת, ובלי להפוך אותו למבוגר שמן ומתוסכל ?

שלום לאה, בעיני, החינוך לאכילה בריאה ו'נכונה' מתחיל - ממש כמו חינוך בכלל - מרגע לידתו של הילד. "אכילה רגשית", שאינה תוצאה של רעב טבעי, יכולה להיות נקודת הסיום של כל מיני נתיבים, חלקם כאלה הרצופים רצון טוב ואכפתיות (למשל כאשר *כל* בכי של התינוק מקבל מענה דרך הבקבוק או השד). אין ספק שאיזון הוא שם המשחק, וזה נוגע להרגלי החיים בכללותם, ולא רק לכמות הממתקים שנכנסים הביתה. ממה שאת מתארת לא לגמרי הבנתי האם מגבילים אותה או לא. אם אין הגבלה, מדוע היא אוכלת בהיחבא? ואם יש כוונה להגביל, מדוע יש בבית כמות גדולה של עוגות וממתקים? בקיצור - כמו בכל נושא אחר, רצוי לפעול מתוך שיקול דעת, מחשבה ורציונל חינוכי ובריאותי שיעזור לנו לעמוד מאחורי ההחלטות שלנו, ולא להיאבק בסגנון חופשי, שרק יבלבל את הילדה. בברכה ליאת