קשיי פרידה

שלום, לבני בן השנתיים וחצי יש קשיי פרידה.כלומר הוא פורץ בבכי אם הסבתא הולכת הביתה,אבא שמשאיר אותו בגן והולך לעבודה (הילד מגיל 8 חודשים בגן ועדיין בוכה כל בוקר),אפילו אם הוא יוצא מהגן יחד עם ילד נוסף מהגן,ברגע שהילד פונה לביתו באמצע הדרך הוא בוכה.לא מדובר בבכי של כמה דקות אלא הרבה יותר זמן.לא עוזר שמכינים אותו לקראת הפרידה,לדוג' "סבתא עוד מעט הולכת הביתה לישון"-הוא ייפרד ממנה ויתן לה נשיקה וברגע שהדלת תיסגר הוא יכנס להיסטריה.הוא בוכה רק אם מישהו נפרד ממנו,אבל אם הוא זה שהולך הביתה הוא לא יבכה (אם הוא חוזר הביתה מסבתא הוא לא יבכה)לא יודעת אם זה קשור אבל הגננת מסרה שהוא מגלה קשיים כשיש מעברים.כלומר הוא בוכה אם מהריכוז עוברים לחוג או שיוצאים לחצר.ממה זה נובע ? מה את מציעה לעשות ? תודה.

שלום שקד, יש ילדים שמתקשים במעברים יותר מחבריהם, ויכולות להיות לכך סיבות שונות. הסיבה השכיחה היא קשיים בוויסות (גם החושי וגם הרגשי). מציעה לגשת לאבחון אצל מרפאה בעיסוק, ולטפל בנושא הוויסות. הבכי בפרידות יכול להיות קשור לבעיה בוויסות הרגשי (גם גירוי מתון מעורר תגובה רגשית עוצמתית, וקשה יותר להירגע). להורה יש תפקיד מווסת: אפשר להכין את הילד (כמו שאתם עושים נכון), לעזור לו להירגע בעזרת הסחות דעת או אסטרטגיות יעילות אחרות (בובת פרווה שאפשר לחבק, משהו מתוק, גרייה חושית חזקה, וכד'). בנוסף, כדאי שאתם, ההורים, תישארו רגועים ושלווים בזמן שהוא בוכה. לפעמים, הציפייה שלנו, המבוגרים, להתפרצות או לבכי יוצרת מתח מקדים, אצלנו ואצל הילד כאחד, ורצוי להיות מודעים לכך ולנסות להישאר שקטים למרות הסערה של הילד. הבשורה הטובה היא שככל שהילד גדל, גדלה גם יכולתו לשאת מצבי תסכול או מצבים טעוני רגשות, במיוחד אם המבוגרים שסביבו מתקפים את הקושי שלו, ונשארים רגועים ולא שיפוטיים. בברכה ליאת