ילד שמתחצף למורה

בננו בין ה-12 לא מסתדר עם המחנכת שלו בבית הספר. מדובר במורה מוערכת מאוד (גם על ידנו) בעלת נסיון של שנים רבות במקצוע. המורה אכן "קשוחה" ומחזיקה את הילדים קצר וככל שידוע לי הילדים אוהבים ומכבדים אותה מאוד. לבני יש מה שנקרה "פה גדול". הוא אומר מה שחושב ללא צנזורה בצעקות ובחוצפה. כשהמורה נותנת לו על הראש הוא אומר לה: מי את שתצעקי עלי בכלל... אני שם עליך קצוץ... אני חייבת לציין שהוא לא מתנהג בבית כך ואילו היה - זה לא היה עובר בשתיקה. בבית הוא מנומס להפליא - אך מול המורה הוא מרשה לעצמו להתנהג באופן בלתי נסבל. ניסינו לעבוד איתו בשיטות של "לספור עד 10", לומר בראש את הדברים ולא בפה, אך הוא אינו מסוגל להתגבר על האימפולסיביות שלו. שמנו לב שהוא אינו מסוגל לקבל ביקורת ומתקשה לקחת אחראיות על מעשיו. בפעם האחרונה בה התחצץ כך למורה יזמנו פגישה עם המורה בה נאלץ להתנצל בפני המורה על דבריו והתנהגותו. אך מילים לחוד ומעשים לחוד. הנער עולה לחטיבה בשנה הבאה ואנחנו דואגים מה יהיה בעתיד. אם לא נעזור לו עכשיו - איך יוכל להסתדר בחיים האלו עם אימפולסיביות כזו? איך ניתן לעזור לו?

שלום רונה, לא בטוח שמדובר באימפולסיביות בלתי נשלטת. לתחושתי (ודווקא על רקע ההבדלים בין הבית לביה"ס) מדובר בבעיית גבולות. לפעמים, בשל הפחד מהתפרצות זעם או מקונפליקט עם הילד, המשפחה לומדת 'להסתדר' עם הילד, לא להיתקל בו יותר מדי ולא לדרוש ממנו דברים שיגרמו לו לתסכול. כתוצאה מכך, מושג סוג של "שקט תעשייתי", אך כזה שגורם לילד לחשוב בטעות שהעולם ינהג על פיו. כך בדיוק נוצר דפוס של הימנעות מאחריות ושכרון זכויות. ממליצה לך להיעזר בהדרכת הורים, כדי ללמוד איך להציב את הגבולות בבית אחרת, כך שבנך יקבל אחריות ויכבד את זכויותיהם של האחרים בכלל, והמבוגרים בפרט. בנוגע לביה"ס, אני מציעה לגבות את המורה ומערכת החינוך, ולאפשר להם להטיל על בנך את הסנקציות המקובלות בכל פעם שהוא מפר באופן בוטה את הכללים. כאשר הילד לומד שלהתנהגותו יש תוצאה חיובית או שלילית, הוא עושה בחירות מוצלחות יותר. בברכה ליאת