ילד שמוכן לעשות הכל כדי להיות שייך

בני כבן 6 ו10 חודשים. עלה השנה לכיתה א'. הוא ילד חכם,סקרן,וגדול פיזית יחסית לבני גילו(בשל מבנה ולא בשל עודף משקל). שנה שעברה הושאר בגן שנה נוספת בהחלטתנו אף על פי שיכל לעלות.לצערי בהרכב הגן שלא היה לנו שליטה עליו נותרו ילדים שהחיבור עימם לא עושה לו טוב. במיוחד אחד שהוא סר למרותו ועושה כל דבר שאומר לו בכדי שלא יפוטר מ"החבורה". כעת בכיתה א'אנו שומעים ממנו שהוא מרביץ לילדים בגלל שאותו ילד אומר לו או בגלל שילד מכיתה אחרת אומר לו.וכולם עומדים שם לעודד אותו.אני לא מפסיקה להקשיב למה שמספר ולומר לו שזו לא דרך ולהוקיע התנהגות זו. אנחנו לא יודעים מאפה זה בא?מעולם הוא לא היה מרביץ לילדים. מה שנראה לי שהוא רוכש הערכה ע"י החבורה בפעילות פוגענית זו. איך עלי להגיב ולחזק את בטחונו העצמי כדי שיוכל לעמוד מול הלחץ החברתי ולרכוש תחושת הערכה מפעילות חיובית אחרת. תודה גיליה

שלום גיליה, הגם שאני מאמינה לך בכל לבי, ובטוחה שזה מה שהילד מספר לך, לתחושתי, ילד שאינו אלים לא הופך לכזה גם אם יש לו עידוד לכך, במיוחד לא בגיל כזה. התוקפנות שלו מגיעה ככל הנראה מרמות תסכול גבוהות, ומניסיון להשיג מעמד וביטחון. בעיני, עצם הטלת האחריות על ילדים אחרים היא בעייתית. יש לטפל באלימות הן בדרך של הסברה והן באמצעות סנקציות (אני מקווה שביה"ס נוקט אותן, ומזכירה שלא מענישים פעמיים על אותו מעשה). במקביל, חשוב להדק את כללי ההתנהגות בבית, ולהציב את הגבולות בעקביות ובבהירות, כדרך לשפר את העמידות שלו למצבי תסכול. בברכה ליאת