הסתגלות לגן של בת שנתיים

שלום, ביתי בת שנתיים ועברה קבוצה בגן. מכירה את רב הילדים אבל הגננת והסייעת חדשות. בבקרים בוכה כשאני עוזבת אותה ובהמשך היום לעיתים משחקת ושמחה ולעיתים עצובה ורוצה להיות רק עם המטפלת שהיא מכירה (שעברה מהקבוצה הקודמת). היא מאד נצמדת לדברים ואנשים שהיא מכירה. לדוגמא לא מוכנה להפרד מהמטפלת הזו ושילדים אחרים יהיו איתה. המצב השתפר משבוע שעבר (שהתחיל הגן) אבל עדיין קשה לה להסתגל. אציין שילדתי לפני 3 חודשים ובבית הכל בסדר על פניו מבחינת קבלתה את התינוקת החדשה. אוהבת אותה ומטפלת בה. היא ילדה חכמה מאד, יש לה קליטה מהירה והבנה נכונה של סיטואציות (הגננות אמרו לא רק אני :) ) יש לי מס' שאלות: 1. האם התגובה שלה נורמלית לגילה? 2. כמה זמן הסתגלות נחשב הגיוני? 3. כיצד אנו בתור הורים יכולים לחזק לה את הביטחון ולשחרר אותה מהתלות החזקה מאד באנשים שהיא כבר מכירה (אם פגשנו חברים היא תמשיך לדבר עליהם ולהיזכר בהם פתאום לפני השינה) ? 4. האם העובדה שהיא מכירה את הילדים לא אמורה להעניק לה מספיק בטחון בגיל הזה? 5. היא בן הקטנים בקבוצה שלה אבל לא הכי קטנה. האם נכון היה להשאיר אותה בקבוצה הקודמת למרות ששכלית מתאימה לקבוצה. סליחה על האורך... תודה מראש

שלום מאיה, אנסה להשיב על שאלותייך, לפי הסדר - 1. כל התגובות שאת מתארת נשמעות - על פניהן - תואמות גיל. גיל שנתיים ידוע כגיל לא פשוט בכלל, אשר בו הילד נע בין תחושת עצמאות ואפילו אומניפוטנטיות (תחושת כל-יכול) לבין תלות עצומה והזדקקות לקרבתו והגנתו של המבוגר. ילד בן שנתיים ינוע על הציר קרבה-מרחק הרבה פעמים לאורך היום, ולכן הוא נראה לעיתים בלתי צפוי וקפריזי. מצד אחד "אני לבד!", ומצד שני "רוצה לאימא!". 2. ילדים שונים אלה מאלה ביכולות ההתמודות שלהם ובזמן הדרוש להם לצורך הסתגלות. יש ילדים המגיבים במצוקה מול סיטואציות חדשות ולא מוכרות, ולכן קשה להם עם מעברים ושבירות שגרה. אחרים מצליחים להסתדר מהר ולבטוח בקלות באנשים אחרים. רוב הילדים מצליחים בסופו של דבר להסתגל למסגרת, בתוך שבועיים-שלושה. 3. ילד בן שנתיים אינו יכול להשתחרר מהתלות שלו במבוגרים, ולכן המשאלה שלך בנושא זה לא מאד ריאלית. אפשר לעזור לה לבטוח באנשים ולסמוך עליהם. זה קורה לילדים שנחשפים לחוויה חיובית במגע שלהם עם העולם הבינאישי והחברתי. טיפול נענה, לא מתסכל מדי, חם ומציב גבולות, יוצר אצל הילד עמדה בטוחה ויכולת לסמוך על אנשים. הרתיעה הראשונית מזרים מעידה דווקא על התפתחות קוגניטיבית תקינה, ועל הבחנה טובה בין מי ש"חבר", "מכר", "בטוח" לבין מי ש"אני לא מכיר", "לא סומך עליו עדיין" ו"לא משלנו". ההסתמכות על דמויות מוכרות מעידה על שיפוט נכון והתפתחות תקינה. כאשר אתם סומכים על הדמויות החדשות בגן ומשדרים אמון וביטחון כלפיהן, הילדה שלכם קולטת את המסר, ויש סיכוי טוב שתרגיש כמוכם תוך זמן קצר. 4. העובדה שהיא מכירה את הילדים מסייעת, אך לא מבטלת לחלוטין את ההסתייגות מהדמויות המטפלות הלא מוכרות. 5. אם הפערים לא גדולים מדי בתוך הקבוצה, זה אפילו נחמד להיות הקטן ביותר, וממש לא מזיק. זה עשוי לעודד ולפתח אותה יותר ממצב שבו היא נמצאת עם תינוקות קטנים. נדמה לי שהחלטתם נכון. בהצלחה בשנת הלימודים החדשה, ובכלל. ליאת