משבר בכור בן שלוש על רקע הולדת אחות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום. בני בן שלוש בעוד חודש. אחותו הקטנה נולדה לפני שישה שבועות. בשבועיים הראשונים הכל היה בסדר, אך כעבור שבועיים החל המשבר. הוא התחיל ליילל ולבכות הרבה יותר מבעבר. הוא לא מפגין אגרסיביות כלפי אחותו הקטנה. אנחנו מתאזרים בסבלנות ומנסים כל מיני שיטות למגר את התופעות, אבל ככל שעובר הזמן זה פשוט הופך בלתי אפשרי להתמודד איתו. הוא בוכה כל הזמן, מותח גבולות, מחפש איפה לריב איתנו בכל הזדמנות, מתנגד לנו, וכל זה בבכי מיידי ובלי להסביר את עצמו במילים ובבגרות שאפיינה אותו קודם לכן. כל רגע קסום ונינוח יכול להפוך בשניות לרגעים ארוכים של בכי, צעקות, השתטחויות על הרצפה, ואפילו מכות כלפינו. בבוקר, בלילה לפני השינה, בכל שעה ביום. "גיל שנתיים האיום" במלוא הדרו, הרבה אחרי שכבר נפרדנו ממנו. אנחנו ממש מיואשים... זה מקלקל לנו את מצב הרוח ומתסכל אותנו שאנחנו לא מצליחים להגיע אליו. מרגישים שזה שולט בנו, ומרגישים שנכנס בילד האהוב שלנו שד (מטאפורית כמובן). מדובר בילד שהיה תמיד עדין ונינוח, מעולם לא היכה או צעק. "ילד קסם" לכל הדעות, מיום היוולדו ועד לרגע זה. כעת אני חוששת מכל מפגש איתו, כשהוא חוזר מהגן או מתעורר בבוקר. אני יודעת שההתקף יכול להגיע בכל רגע. אני פוחדת שזה יהיה כך מעתה והלאה, שהשתנה לי הילד שהיה חבר קטן ומתוק. מה עושים? נשמח לכל טיפ או סיוע.
שלום טלי, ככל שההתנהגות הבעייתית חריגה יותר ובלתי אופיינית לילד "העדין והנינוח" שהכרתם, כך אפשר להניח סבירות גדולה יותר לכך שמדובר בתגובה לאירוע (לידת האחות במקרה זה), ולא במשהו אחר. לפעמים, הורים חומלים וטובי לב, מנסים לפצות את הילד על לידת האח או האחות, להגמיש את הגבולות ולהימנע ככל יכולתם מהתקפי הבכי או הזעם. עד מהרה, הילד הגדול מגלה שיש בידיו כלי מצוין (ההתקף הקולני) בעזרתו הוא יכול להשיג את מה שהוא רוצה מההורים. לכן, הגיע כנראה הרגע להפסיק לרחם (אך להמשיך להיות אמפתיים, מתקפים ומכילים), ולהתחיל להחזיר לכללים ולגבולות את הממשות והתוקף. כאשר את פוחדת מהרגע שיחזור מהגן - זו כבר נקודת פתיחה בעייתית. כל עוד את פוחדת מההתקף, הוא יישנה ויתחזק, פשוט כי בשביל הילד שלך זה עובד. הדרכת הורים קצרה בהחלט יכולה להועיל כאן. עד אז, נסי לקרוא (גם כאן בפורום), עצות להתמודדות עם גילויי אלימות ובדיקת הגבולות. בהצלחה ליאת
טלי, אנא קראי גם את תגובתי לדנה, ממש מעלייך. ליאת