התפרצויות קשות ולא נשלטות של ילדה בת 6

שלום, אנחנו הורים ל 3 ילדים. לילדה הקטנה בת ה 6 יש התפרצויות זעם בלתי נשלטות. מדובר בהתקפים קשים המלווים בקללות, זריקת חפצים, מכות ביחד עם אגרסיביות קשה ואפילו מפחידה. גם כאשר מנסים בכוח לקחת את הילדה לחדר יש תחושה של משהו שהוא בלתי נשלט מצידה. התיעצנו בעבר המון וניסנו המון שיטות ודרכים לעזור לילדה להתגבר. שום דבר לא עוזר ההתפרצויות קורות בצורה שרירותית לחלוטין ובכל מקום כלומר בבית, בגינה, אצל סבתא וסבא אבל! לא בגן. הגנת טוענת שהיא ילדה מדהימה ומקסימה ובעיקר מאוד חכמה. כך סיפרה לנו גם הגננת בשנה הקודמת. ההתפרצויות היו קיימות מאז ומעולם אבל עם הזמן הם הולכים ונהיים קשים יותר. הילדה אסמתית ולצערנו במהלך כל התקפה היא מקבלת סטרואידים. כיום מדובר בפעם בחודש בתקופת החורף בדרך כלל. מה הקשר בין הסטרואידים להתפרצויות? אנחנו לא יודעים אבל ניתן לראות כי עם הסטרואידים הילדה הופכת להיות היפראקטיבית למשך שעה לפחות. הילדה מקבלת המון חום ואהבה מכל הסובבים אותה כולל מהאחים, מהסבתות ומהדודים שלה. * היום הילדה התעוררה ב 3 בלילה ולא הפסיקה לצרוח ולדבר לא לענין במשך שעה. הרגשנו שוב שמדובר במשהו שמשתלט עליה ואין לה שליטה. מן גל של כעס שאין לה את היכולת לעצור את זה וגם לנו כהורים אין את היכולת לעצור אותו. התחלנו השבוע בטיפול עם פסיכולוגית אבל יש לנו חשש שמשהו לא בסדר עם הילדה מעבר לבעיית התנהגות רגילה. תוכלי בבקשה לייעץ לנו מה נכון לנו לעשות? אנחנו גרים באזור כרמיאל ונשמח גם לדעת על מכונים או אפשרויות טיפול מומלצים באזור. תודה רבה מראש.

שלום קובי, ראשית, אומר שאיני מכירה מטפלים באזורכם. אני חושבת שמרגע שהגעתם לטיפול פסיכולוגי, המטפלת היא הכתובת לכל שאלה, בעיקר כי היא מכירה את כל הרקע שלכם, ויכולה לנסח השערות מדויקות ותקפות יותר מאלה שלי. אוכל לומר, באופן כללי מאד, שבמשפחות בהן יש ילד עם מחלה כרונית, במיוחד מחלה מסכנת חיים, קיימות רמות גבוהות של חרדה, מה שיכול להקשות על ההורים להישאר סמכותיים ומציבי גבול, ולכן יתכנו גם פחדים וגם התפרצויות זעם. במסגרות בהן הגבולות והחוקים ברורים וחד משמעיים יותר (כמו גן או בי"ס), ילדים כאלה מתפקדים מצויין, ומרגישים ביטחון ושלווה. אין כוונתי, חלילה, להציג עמדה שיפוטית, אלא רק לשרטט כיוון מחשבה אפשרי אחד. כיוון אחר קשור לאפשרות של קשיי ויסות מולדים. בשני המקרים אפשר וכדאי לטפל, ויופי שהתחלתם. תנו לעצמכם זמן. בהצלחה ליאת