גמגום, פחדים וטיקים

ביתי בת שנתיים ועשרה חודשים. ילדה מבריקה, שנונה, רהוטה ומפותחת. לפני כשבעה שבועות נולד לה אח קטן וגם תקופת ההריון שקדמה היתה מלווה בחששות ומתחים אצלנו ההורים ובבית. בשבועות האחרונים היא החלה באופן די פתאומי לגמגם. חשוב לי לציין שהיא דיברה שוטף מגיל שנתיים ללא שום בעיה ובצורה מאוד מובנת. קצת לפני הגמגום הופיע טיק בעיניים של מעין מצמוץ חזק, כאילו נכנס לה משהו לעיניים. בפעמים הראשונות שאלתי מה קרה בעיניים והיא ענתה שמשהו מפריע לה בעין אבל בהמשך הבנתי שזה עניין התנהגותי והפסקתי להתייחס. לאחרונה צצו פחדים מחושך, מלהיות לבד בחדרים בבית או בחדר השינה שלה בלילה ויש עוד עניין שנמשך הרבה לפני הלידה עוד מתחילת ההריון שלי, היא גמולה כבר חודשים מחיתול לפיפי אך ממשיכה להתעקש לעשות קקי רק בחיתול. האם יש לפנות לפסיכולוג לטיפול? האם סביר שזה הכל אכן קשור להולדת האח? האם יש מקום לדאגה?

שלום דפנה, גם אם סביר להניח שמדובר בטיקים, הייתי מציעה לבדוק, ליתר ביטחון, את העינים כדי לשלול מעל לכל ספק בעייה בריאותית. בהנחה שאכן מדובר בטיקים, הגיוני להניח שמדובר בתגובה ללידת האח (מזל טוב!). גם הגמגום לא מדאיג בגיל זה. ברוב הגדול של המקרים הוא חולף מאליו, גם אם מקורו במתח נפשי. לטעמי, חשוב להיות קשובים וחומלים כלפיה, להישאר קרובים ומנחמים כשהיא מפוחדת, ולזכור שלמרות שהפכה פתאום לילדה ה'גדולה' שלכם, היא עדיין פעוטה קטנטנה, שזקוקה לנוכחות וההרגעה שלכם. הדבר היחיד שלטעמי דורש פעולה נחרצת, זה הפסקת נוהל הקקי בטיטול. זהו נוהג פסול, שיכול ליצור בעיות נוספות בעתיד. הודיעו לה שמעתה אינכם זקוקים עוד לטיטולים, ועודדו אותה לעשות את הקקי בסיר או באסלת השירותים, גם אם זה יעלה במחיר של עצירות זמנית. כל אחת מהבעיות שציינת אינה מצריכה - כשלעצמה - התערבות טיפולית. עם זאת, יתכן שהדרכת הורים קצרה תעשה קצת סדר, ותתן לכם כלים להתמודדות יעילה יותר עם כל הבעיות שהזכרת. בהצלח ליאת