ילדה בת כמעט 3- מבקשת הדרכה

כבר כחודש, היא צועקת, דוחפת אותי, לעיתים מכה אותי, בודקת גבולות- מנסה לערער כל סדר שהיה בבית. לי- אמא שלה היחידנית קשה, בעיקר עם המחשבה שהיא, לצערי, משיגה את שלה, אני צועקת והיא מחייכת. אומרים שיש לשבח פי 10 מלהעניש. אני מוצאת את עצמי יום שלם כמו הסוהרת שלה. מדוע חל שינוי פתאום? היא עדיין מתקשה לבטא את עצמה במילים. קשה עם ההשכבה- שום אסרטיביות לא פועלת עליה. אני מוצאת את עצמי בסוף היום "ברוגז" איתה, במקום הרצון לקרוא לה סיפור ולהגיד יפה לילה טוב. אומרים שנצחוןם שלה הוא בעייתי, אבל כיצד מלמדים גבולות? בתודה מראש.

שלום הדסה, פעוטות בני שנתיים-שלוש יכולים להיות יצורים תובעניים למדי, מעייפים ומתסכלים, במיוחד כשמדובר בהורים צעירים או טריים. הורה יחידני עלול למצוא את עצמו כעוס ומתוסכל אף יותר, ואולי אפילו לכוד בתחושות של אשמה וכישלון כהורה. לכן, גם אם מדובר בתקופה קשה אך נורמלית מבחינה התפתחותית, אני ממליצה לך בחום להגיע להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים קליני או מנחת-הורים, כדי לרכוש כלים שיעניקו לך ביטחון וסמכות, ולהיפרד לשלום מתחושות אשמה וחוסר אונים. יש, כמובן, שפע של מידע בנושא סמכות הורית וגבולות: ספרים, אתרי הורות ברשת, ופורומים פסיכולוגיים וחינוכיים דוגמת זה. נדמה לי שבמצה שאת מתארת, נדרשים הנחייה וליווי מעט יותר 'צמודים', גם אם לזמן קצר, ולא עצה קצרה באינטרנט. בגדול, עלייך לזכור שבגיל זה הילדים חסרים עדיין את היכולת להתמודד טוב עם כעס, אכזבה ותסכול, ולכן תגובותיהם נראות תוקפניות, לא מאורגנות ולא תמיד צפויות. חשוב שההורה יעמוד מול ההתקפות בצורה שקטה וסמכותית, מבלי להיכנס למאבקי כוח של מנצחים ומפסידים. ממליצה לך מאד להיעזר בגורם מקצועי כדי ללמוד לעשות זאת ביעילות. בברכה ליאת

תודה לך ליאת. היכן אוכל לקבל הדרכה באזור נתניה והסביבה (אני ניידת)? אספר לך שביום שליחת ההודעה הקודמת, התחלתי לקרוא את ספרו של עמוס רולידר וליישם. א- הפכתי לאמא עם יותר בטחון עצמי ב- הספר ממש מדריך ג- הבנתי שהורות היא מקצוע וישבתי על הספר עם מרקר- כדי להפנים, לשנן ולבוא מוכנה לבחינה. תודה על זמנך, עזרתך, והדברים המרגיעים שקראתי.