עימותים וויתורים

הי ליאת, קודם כל תודה על עצתך האחרונה בעניין הרגלי השינה. לא ארחיב, אבל ההצעה שלך עבדה והלילות רגועים יותר :) אנחנו נתקלים לאחרונה בקושי חברתי של הבן הבכור, במסגרתו כשיש אינטראקציה בינאישית כלשהי, הוא מאמץ בד"כ את גישת ה my way or no way ונכנס בקלות לעימותים, לעיתים גם עם אקטים פיזיים של לחטוף, לדחוף, להרביץ, להרוס למישהו מגדל שהוא בנה. הוא ילד עם מזג טוב ועם גבולות ונוטה לשתף פעולה, אבל אני מתרשמת שהוא תופס את העולם (או אולי רק את החברה) כמאיים ומרגיש צורך לגונן על הרכוש שלו. מאוד קשה לו לשתף או לחלוק, גם עם אחותו הקטנה ממנו בפחות משנתיים, אנחנו נלחמים על זה בבית ומנסים ללמד אותו למצוא את האמצע או פשרות אחרות, לדוגמא - להציע לילד להתחלף בצעצועים, או לשחק בתורות בצעצוע, או לתת לאחותו רק חלק מהקלפים ולא את כולם, אבל לשווא. הוא נלחם על שלו ומעדיף לא לשחק יחד (כלומר, לשחק עם עצמו) מאשר לוותר. גם בגן שמתי לב שהוא בוחר לו חברים ותרניים יחסית, כך יותר קל לו "לנצח". אני מנסה להסביר לו שהעיקר הוא להנות מהמשחק, ושכיף ביחד ולא תמיד חשוב מי יצא עם ידו על העליונה. גם איתנו בזמן האחרון הוא "משחק". או שנשחק איתו בדיוק במה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, או שהוא יוותר על המשחק הזה איתנו ויבחר משחק אחר, או שיבחר לשחק עם עצמו בדרכו. הצילו! אנחנו חוששים לחייו החברתיים בבגרות :)

שלום רב, בגיל שלוש ואפילו ארבע, ילדים עדיין רכושניים למדי, ולא תמיד נהנים לשתף ולהתחלק ברכושם - וזה בסדר. כמו שאתם רואים בעצמכם, הניסיונות לכפות עליו ו'להילחם' על כך שיוותר לאחותו, רק מחריפים את המצב, וגורמים לו להתגונן ולשמור על רכושו בקנאות גדולה יותר. אתם מאד צודקים בדאגתכם לחייו החברתיים, אך היכולת לוותר, להתחלק, לחכות בתור ולאפק את הדחף היא יכולת הנרכשת באיטיות, תוך כדי החיים המשותפים בבית, ותוך כדי הסתגלות הדרגתית לכללים ולציפיות שלכם ממנו. אתם מציינים שהוןא ילד קואופרטיבי עם גבולות, ובאותה נשימה מוסיפים שהוא נכנס לעימותים בקלות, חוטף, דוחף, מרביץ והורס כאשר הדברים אינם מתנהלים עפ"י רצונו. זוהי נקודת פתיחה לא טובה, ואינה מעידה בדר"כ על היכולת להתנהל טוב בתוך גבולות. לכן, במקום להכריח אותו להתחלק בצעצועים (שזו אכן מטלה חברתית מובהקת, אך עדיין אינה מחוייבת המציאות בגילו), דאגו להנכיח ביתר בהירות את הגבולות בבית, דאגו לאכוף אותם, וטפלו נחרצות בהתנהגויות אלימות. הזמינו אותו למשחקים, ואל תוותרו לו או תרחמו עליו כשהוא מפסיד. היכולת ללמוד להפסיד חשובה מאד, הגם שאפשר לרכך את זה מעט, כשמדובר בילד בן שלוש וחצי. בקיצור - גבולות, ואם אפשר גם בהנחייה קצרה של איש מקצוע, שיכוון אתכם היכן לשים את הדגש. בברכה ליאת