תגובה לאלימות

שלום ליאת, היום קרה שבתי בת השנתיים הרביצה לאחיה בן חצי שנה - בפעם הראשונה משכה לו בשיער (הגבתי בכך שאמרתי לה שזה כאב לו ושאנחנו לא מרביצים והתרחקתי ממנה). כעבור זמן לא ארוך היא נשכה את אצבעותיו והוא בכה. אנילא יודעת עד כמה רצינית היתה הנשיכה, אבל הגבתי בכך שקמתי ואמרתי לה שעכשיו הולכים הביתה (היינו אצל סבא וסבתא שגרים סמוך)עד שתרגע. כשהגענו הביתה התעלמתי ממנה ואמרתי שהיום לא נקרא סיפור בגלל שהרביצה (השעה היתה כבר די מאוחרת). כעבור 10דקות בערך חזרנו לבית הסבים ולא הסכמתי לתת לה יד. כשהגיעה שעת ההשכבה היא בכתה וביקשה שאני אקריא לה את הסיפור (כמו בכל ערב), אך אמרתי לה שהיום אבא יקריא סיפור כי לי לא מתחשק ושמחר אני אקריא שוב. לאחר שאבא קרא לה סיפור, ישבתי איתה כבכל ערב ודיברנו מעט (מעין סיכום יום קצר)והשכבתי אותה לישון כרגיל (עם חיבוק,נשיקה ומילים רכות). אני כותבת לך את כל הפרטים האלה כי אני מרגישה שהגבתי בנוקשות רבה מידי. אני חושבת שנקטתי ביותר מידי סנקציות בתגובה למקרה אלימות בודד. נראה לי כי הונעתי להגיב כך כדי להראות לסבתא שאני יודעת מה שאני עושה ושאני לא מבליגה על מקרים כאלה (במקרה האלימות הראשון הציעה שתשב לחשוב בכסא וסירבתי) ועל כך אני מרגישה אשמה. מה דעתך? כמה זמן אמורה להיות התרחקות מהילד והאם אז הכל חוזר להיות כרגיל? איך לדעתך צריכים בני משפחה שנוכחים בסיטואציה מסוג זה להתנהג? האם על הסבתא גם להתרחק? האם גם האב אמור להביע מורת רוח או שמבחינת יחסו אל הילד כלום לא קרה וזה בסדר? סליחה על האורך וסליחה על כל השאלות. תודה רבה מקרב לב.

שלום דנה, לפני הכל, ברצוני להזכיר לך, שלמרות שבתך היא האחות ה"גדולה" לתינוק בן חצי שנה, היא עצמה עדיין פעוטה, כמעט תינוקת, וחשוב לזכור זאת כשאת בוחרת את אופי התגובה שלך להתנהגותה. אני מבינה שניסית ליישם כלים הניתנים בפורום זה, ואולי גם במקומות אחרים, כדרך להכחיד התנהגויות אלימות, אך עלינו להפעיל שיקול דעת, ולהתאים את תגובותינו לגילו של הילד וליכולותיו הקוגניטיביות והרגשיות. את מציינת שזו הייתה הפעם הראשונה שבתך פעלה באלימות, ולתפיסתי, מספיק היה לעצור אותה ולומר בתקיפות: "לא!!! אני לא מרשה להכאיב לו!!!". אין טעם לדבר על הכאב שהיא גורמת לו, כי היא עדיין לא יכולה קוגניטיבית לחוש אמפתיה לרגשותיו ותחושותיו של אדם אחר. הרחקה זמנית מהתינוק הייתה מספיקה כאן, ללא ענישה או סנקציה מיוחדת. גם אני חושבת שהייתה כאן הרחקת-לכת, אבל אני מאמינה שטעויות הנעשות מתוך דאגה אמיתית, כנות ואהבה - אינן מותירות נזקים לטווח הארוך. בברכה ליאת