התמודדות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

09/05/2012 | 11:59 | מאת: אילנה

ליאת שלום, (אני מתנצלת מראש על אורך הפניה) אני אם חד הורית לילד בן 7. בני הוא ילד מאוד נבון וחכם (אובחן ע"י אנשי מקצוע), מצד אחד יש לו אינטלינגציה רגשית גבוהה, הוא ילד מאוד רגיש, מאוד חם ואוהב, יודע להרעיף אהבה לאנשים שאותם הוא אוהב. אבל, מצד שני יש לו קושי בהתמודדות שלו עם כעסים, זה אומר שאחת לחודש, חודשיים בממוצע יש לו התקף זעם שהוא מוציא אותם על ידי כך שהוא מסוגל להרביץ לי, לבעוט בי ואף לצעוק עלי. בעיצת פסיכולוגית נסיתי ליישם את אשר היא לימדה אותי. להחזיק אותו חזק בצורת חיבוק שיפסיק את ההשתללות ואף להכניס אותו לחדר ולהירגע. כל מה שניסתי ליישם לא צולח הצלחה. כאשר אני מנסה להחזיק אותו חזק, הוא יותר מתעצבן. כאשר אני מנסה להכניס אותו לחדר הוא יוצא וכך חוזר חלילה. מיותר לציין כמה פגועה אני מרגישה (וכל מי שאומר לי שזה לא אישי ושצריך להסתכל על זה בצורה אחרת, לא גורם לי להפסיק להרגיש רע שבני מתנהג אלי כך). אני דואגת לו, כי אני יודעת שהוא מאוד אוהב אותי ואני יודעת בתוך תוכי שהוא לא יכול לשלוט על כעסו ותסכולו. אני עושה עבורו את המקיסימום ואף יותר. אני כל כולי שלו כמו שהוא כל עולמי אני גם כל עולמו. אני יודעת שהתנהגות זו מראה על קושי מסויים שלו להתמודד עם דברים שלא קיימים בחיו כגון: אין לו אבא (הוא נולד מתרומת זרע). אין לו אחים - מפאת גילי לא אוכל ללדת לו אחים. לפעמים הוא זורק משפטים כגון: "חבל שאין לי אחות", "איזו מילה יפה זה אבא". אני יודעת שקשה לתת עיצה על רגל אחת, כאשר את לא מכירה אותנו. אך היתי מעוניינת לקבל עיצה כיצד לגרום לו לא לעבור את הקו האדום ולהרים יד על אימו. כיצד אוכל לעזור לו לפרוק את הכעסים שלו דקה לפני שההר מתפרץ. אודה לך על תשובתך המהירה. בברכה אילנה

לקריאה נוספת והעמקה
09/05/2012 | 20:49 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום אילנה, לצערי, מה שאת מבקשת נראה בלתי אפשרי - נדמה לי שמה שלא עלה יפה בעקבות פניה להדרכה הורית, לא יעבוד בעזרת עצה קצרה בפורום. לתפיסתי, דווקא לאור הקשר הכ"כ מיוחד שלך עם בנך, חשוב לפתח מודעות גם לבעייתיות האפשרית, וללמוד מיומנויות הוריות כמו הצבת גבולות וסמכות, יכולת הכלה ועמידות גם מול התקפות מילוליות או פיזיות. אני, אגב, לא חושבת שעם ילד בגיל 7 נכון להפעיל 'הולדינג' (אחיזת חיבוק), וגם לא להעניש בשליחה לחדר. עליו ללמוד לציית לך מעצם היותך הורה ובעלת הסמכות בבית, ואת הנוכחות הזו עליו להרגיש הלכה למעשה. כאשר את מתייחסת אליו כשווה כוחות או כחבר, את מכרסמת בסמכותך, מה שגורם לו להאמין בטעות שהוא יכול להשתלח בך פיזית ומילולית. אני ממליצה לך מאד למצוא לעצמך פסיכווג ילדים טוב, שיוכל ללוות אותך לאורך זמן, ולסייע במתן מענה גם לסוגיות הקשורות להיעדר דמות האב ולעצם היותכם משפחה חד-הורית. את, כמובן, מוזמנת לקרוא את שפע התשובות שניתנו כאן, בפורום, בנושא אלימות בכלל, וכלפי הורים בפרט. בהצלחה ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים