אני אם חד הורית -וביתי הצעירה כבת 17 נכנסה לאחרונה

לחרדה.זה מתבטא בדפיקות לב מואצות ,ירידה בתיאבון ,מצב רוח ירוד ונטיה לבכי על כל מה בכך. נושא החרדה הוא שלומי וחיי.היא חרדה לגורלי -ללא שום סיבה נראית לעין.דאגתה היא שאזקין ואלך מן העולם. לא ברור מדוע התפתחה החרדה הזו,אמנם היא תמיד מאד חרדה לי ,שומרת עלי בגוזמה,משרתת אותי ביראה כאילו אני מלכה-וזה מהווה לגבי תמיד הטרדה,אני מעדיפה יחסים זורמים ולא יחסי מלוכה...אך זו פעם ראשונה שהיא במצב ממש לא טוב. לא מתחשק לה שנפנה לפסיכיאטר,מה דעתך על מצבה ומה ניתן לעשות? היא גם לחוצה מהדאגה שלי לשלומה ומרגישה אשמה שכביכול מדאיגה אותי ,אני מנסה להרגיע אותה אך בכ'א חייבת לשמוע מה עובר עליה

שלום רב, נשמע לא טוב, אבל בהחלט ניתן לטיפול. ממליצה שתגיעו *יחד* למפגש אצל פסיכולוג ילדים/מתבגרים קליני, שישקול את סוג ההתערבות הנכון. אל תוותרי על כך, גם אם תתנגד תחילה. הסבירי לה שטיפול נכון יחזיר לשתיכן איכות חיים ומרחב של נפרדות. למה לסבול? בהצלחה ליאת