ילדה בת שנתיים וחצי והאווירה בבית מצד אב

שלום ליאת. יש לי ילדה בת שנתיים וחצי. אני רוצה לדעת מה נכון להגיד לילדה במקרה כמו שאני אתאר עכשיו כי זה קורה מדי פעם בעלי הוא איש עצבני ומתלהם על שטויות. הבעיה היא שילדה שומעת את הכל. אתמל הייה מקרה שפוט לא ידעתי מה נכון להגיד לה ואם בכלל צריך להגיב. הכנתי לה אמבטיה והיא רצתה לראות חדשות. אמרתי לה שאני לא מרשה לראות חדשות כי ילדים קטנים לא צריכים לראות חדשות. אבא רואה עכשיו ולא להפריע לו בבקשה. אנחנו הולכות לאמבטיה. לקחתי אותה לאמבטיה , היא התחילה לבכות בהיסטריה ( נראה לי הייה שילוב של עייפות , הצטננות ורצון לראות טלוויזיה - חדשות או יותר נכון לעמוד על שה בעניין הזה ). ונכנסה לבכי היסטרי כי לא הרשתי לה והיא הייתה מלאה בחול כך שהייתי חייבת להכניס אותה לאמבטיה גם אם לא רצתה הוא שמע את זה והתחיל לצעוק ככה שילדה שמעה " נמאס לי , מספיק כבר , אני לא יכול לשבת פה בשקט ולראות חדשות!. " אחר כך כשיצאתי מהאמבטיה , סגרתי את הדלת של החדר ושמעתי אותו אומר " טוב , די אני לא יכול יותר , תיקחי אותה ואת עצמיך מפה ותלכי לאמא שלך , אני לא רוצה את שתיכן פה , נמאסתן עליי , תלכו מפה". בערב שילדה קראה לו מהמיטה " אבא בוא אליי לחדר " ( הייה נשמע כאילו היא מנסה לפייס אותו והוא פשוט אמר זה לא מעניין אותי ולא בא. אמרתי לה שכואב לו הראש והוא לא יכול לבוא עכשיו ותראה אותון מחר בבוקר. בבוקר הוא התעורר ובהתחלה לא אמר לה כלום , אחר כך אמר לה בוקר טוב קר ביותר וכשהגענו לגן הוא נתן לה נשיקה על הלחי. אבל מה הייתי צריכה להגיד לה כשהוא התנהג ודיבר ככה אתמול והיא שמעה את זה? איך נכון לנהוג במצב הזה? מה להגיד לילדה? אין טעם להציע לבוא אתו ביחד לטיפטל כי הוא פשוט לא מוכן. אנחנו חיים ביחד באותה הדירה בגלל הילדה וזהו. הוא לא ישתנה ולכן אני רוצה לדעת איך לנהוג עם הילדה בסיטואציות כאלו

שלום ארי, עצוב לשמוע שאת בוחרת לחיות עם בן זוג עצבני ואלים (גם אלימות מילולית בלתי נשלטת היא אלימות) "רק בגלל הילדה". מצד אחד, את ערה לנזק שהתנהגות כזו גורמת לה (ואת צודקת), ומצד שני נשארת איתו, כביכול, בגללה. אני חושבת שאת לא אמורה "לגהץ את הקמטים" עבורו, או "לנקות אחריו" את עקבות התנהגותו האלימה. אבל את *כן* יכולה להסביר לו שהתנהגותו האלימה מסכנת את שלומה של הילדה שלו, ושפנייה לעזרה עכשיו יכולה לחסוך לו בעתיד טיפולים פסיכולוגיים ממושכים. אני מאמינה שגם הורים אימפולסיביים ועצבניים אינם רוצים להזיק לילדיהם, ומבקשים עבורם טוב. המשיכי לנסות ולשכנע אותו להגיע להדרכת הורים, ולתת לו מקום יותר ויותר מרכזי בטיפול בבתו. כאשר ירגיש שותף אמיתי לגידולה, אולי תתגבר אצלו גם הדאגה לבריאותה הנפשית, וההבנה שעליו לשכלל את דפוסי ההורות שלו. עד אז, השתדלי להרחיק אותה ממצבים בהם הוא מאבד שליטה, ולהגן עליה מלמידה פסיבית של דפוסי התמודדות לא בריאים. בברכה ליאת