מריבות

הי ליאת, קראתי את תשובותיך הקודמות כאן בפורום בנושא מריבות בין אחים. עם זאת, עדיין לא ברורה לי לגמרי הגישה הרצויה במקרה של מריבות אלימות. האם לאפשר לילדים צעירים לפגוע פיזית זה בזה מתוך רציונל של "להניח להם להסתדר לבד", או שמא מחובתנו להפריד ביניהם ולמנוע אלימות בכל מחיר, תוך המנעות מנקיטת עמדה בשאלה מי התחיל? אישית, אני פשוט חוששת מנזק גופני שעלול להגרם לחלש יותר בין הניצים, ולכן מתקשה להשאר שוות נפש לנוכח התרחשויות כאלו. תודה, אילה

שלום אילה, אני נוטה להאמין שמריבות נוטות להסלים ולהפוך תוקפניות יותר בנוכחות המבוגרים. הילדים החזקים מרשים לעצמם לפגוע בחלשים, בין השאר כי הם מאמינים שההורה יתערב ויוכל לסייע לקורבן להירגע ולהתגבר על הפגיעה. בדרך כלל, כשמשאירים אותם לבד, החזקים נוטים לקחת אחריות וחסות על הקטנים/החלשים, ולהימנע מפגיעה פיזית אלימה. אני מבינה את דאגתך לשלומו הפיזי של החלש, אך משוכנעת שהחזק מבין הניצים חש בכך, ומפעיל אותך דרך זה. לכן, אני ממליצה לך לקחת אוויר, ולהיעלם פיזית הכי מהר שאת יודעת מזירת הקרב. במידה ויהיו נפגעים, נסי להפעיל סנקציה קולקטיבית ("אני שונאת אלימות, והיום - בגלל שהיו כאן מכות - אני כעוסה וחסרת סבלנות, ואין לי חשק לספר לכם סיפור לפני השינה"). במידה ותצטרכי לטפל פיזית בילד שנפגע, עשי זאת ללא מילים. תוכלי להגיב בקצרה ולהגיד משהו כמו "אני לא אוהבת אלימות. אצטרך לחשוב מה עושים". אני בכל זאת מעודדת אותך לקחת סיכון, ולהתרחק מייד מכל מצב של אלימות. תוכלי להתנחם (אולי) בכך שה'חלש' מביניהם עשוי ללמוד לא להתחיל עם חזקים ממנו, ובעיני גם זה שיעור חשוב לחיים. בברכת 'כל ישראל חברים' ליאת