התפרצויות כעס

ליאת שלום, בני בן השלוש וחצי (יש לנו עוד בת בת 6 וחצי)מרבה לבכות כשהוא לא מקבל משהו שהוא רוצה, או לדבר בתוקפנות אלינו ההורים או לקרובי משפחה שנוכחים במקום (אם הם אלו שלא נתנו/הרשו לו משהו שהוא רצה). בשעת כעס הוא יכול להשתמש במילים "חצוף", או להגיד שהוא רוצה הורים אחרים (זה התחיל מאז ששמע פעם אחת לפני כחודשיים את הסיפור "מעשה באפרוח שחיפש אם אחרת"- ומאז הפסקנו עם הסיפור הזה...).חשוב לציין שאנחנו לא "נכנעים" לבכי שלו. לעיתים אנחנו לא מתייחסים בכלל ולעיתים אנחנו שולחים אותו לחדר כדי להירגע/ לחשוב על מעשיו, ולאחר כמה דקות רק כשהוא נרגע לגמרי הוא יוצא מהחדר. כשהוא יוצא מהחדר הוא בד"כ מבקש סליחה (והוא יודע ומבין על מה) או שלעיתים אני מסבירה לו שוב את כללי ההתנהגות הראויים ושאנחנו מצפים ממנו "להיות יותר בוגר". אני חייבת לציין שהוא התבגר מאוד בחודשים האחרונים ואני רואה שינוי בהתנהגותו, אך עדיין לא מספיק... מה כדאי לעשות? תודה רבה קרן

שלום קרן, ראשית, נדמה לי שאתם מפסידים מההחלטה להפסיק לספר את סיפורו המקסים של לוין קיפניס על האפרוח שהלך לחפש לו אמא אחרת, שכן ספרות ילדים טובה נוגעת בצורה מדויקת בעולמו של הילד ובתכנים הרלוונטיים לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. סיפור זה הפך לקלאסיקה בהיותו מאפשר לילד להזדהות עם האפרוח הקטן הכועס על אמו, וחבל שאתם בוחרים להרחיק דווקא תוכן רלוונטי כל כך. משהו נוסף בעניין הצבת גבולות נאותה. כאשר את שולחת ילד בן שלוש לחדרו "כדי לחשוב" על מה שעשה לא לגמרי ברור לי (ובוודאי לא לילד כה קטן) מה הוא אמור לעשות עם זה. אז הוא חשב... ומה אז? גם בקשת הסליחה אינה משקפת בגיל שלוש ואפילו ארבע או חמש חרטה אמתית או הבנה מוסרית בשלה. אדרבא, הילד שלך למד שבאמצעות "מילת הקסם" כל מעשי השטות שעשה קודם לכן נמחקים כלא היו, ואין בכך כדי להרתיע אותו באמת מלהמשיך ולפעול בתוקפנות. כדי שהילד שלך יבין באמת שלא כדאי לו לפעול באלימות, בחוצפה, ובחוסר כבוד כלפיכם, חשוב לייצר סנקציה מידית וטבעית ככל האפשר אשר תהווה הרתעה אמתית. לשבת בחדר ולחשוב זה לא ממש מחיר על התנהגות לא נאותה. כדי ללמוד דרכים יעילות להצבת גבולות נכונה ממליצה על הדרכת הורים קצרה שיכולה לחסוך הרבה עוגמת נפש ותסכולים מכולכם. את כמובן מוזמנת לקרוא שפע של התייחסויות לנושא זה בדפי הפורום הקודמים. חג שמח, ליאת