אנקופרזיס

שלום ליאת, אני אחות לילד בן 10 שיש לו אנקופרזיס כבר שנתיים. אנחנו מאמינים שזה הגיע בעקבות מחלת האבא בסרטן ומותו. במהלך תקופת המחלה של אבי , אחי היה מטופל ע"י פסיכולוגית שעבדה איתו על הקטע ההתנהגותי, אך לאחר תקופה הבחנו כי הטיפול לא עוזר והוא הופסק. לאחרונה הוא מטופל ע"י קיינסולוגית שאמורה לעזור לו להבין את הגוף(או משהו כזה) לזמן מה חל שיפור אך מיד גרר אחריו הידרדרות. אמא שלי מיואשת מאוד והפסיקה את כל השיחות.ולי קשה לצפות בכל מהצד. שאלתי אליך היא מה עוד אפשר לעשות? אנחנו מרגישים יאוש מוחלט ולא רואים את הסוף. תודה

שלום מאיה, זה לא קל, אנקופרזיס, והטיפול הפסיכולוגי בדר"כ אינו מתמקד בהפסקת התופעה עצמה, אלא בשיפור איכות החיים לצידה, ובמניעת נזקים לדימוי העצמי של הילד דרך עבודה על התקשורת המשפחתית. הבשורה הטובה היא שבסוף זה עובר. בואי נקווה שזה יחלוף מבלי להותיר נזקים ארוכי טווח. אני מניחה שכל בני המשפחה נאלצים להתמודד עם המציאות העצובה ללא אבא, ואחיך (אולי) משלם מחיר גבוה מעט יותר. לצערי, איני רואה פתרון מעבר להמשך העבודה הטיפולית (אולי בגישה חדשה, באמנות למשל), ובהמשך העבודה על היחסים והתקשורת בבית. אבל זה רק אמא יכולה להחליט ולאפשר. בברכה ליאת