גבולות...

שלום ליאת, אני רוצה לשאול לגבי אחייניתי - ילדה בת שש הסובלת מפיגור ומתפקדת בערך כמו ילד בן שנה וחצי. אני מתגוררת עדיין אצל הורי (אינני נשואה), וכשהם באים לביקור זה פשוט סיוט. ברור לי שאין זה תפקידי לחנך את הילדה (ובטח לא את אחותי - אימה של הילדה...) אני גם ערה למצוקה של אחותי, אך מאידך קשה לי מאד לשאת את ההתנהגויות הלא מרוסנות של הילדה: טריקות דלת בחדרי הבית, "התנפלויות" בלתי צפויות עלי, משחק באוכל, וכיוצ''ב. המילה "לא" חסרת כל משמעות עבורה. האם ניתן בכל זאת להציב גבולות כלשהם לילד עם פיגור? אני סבורה שהתשובה חיובית. הרי ניתן לאלף גם בעלי חיים... השאלה היא, כיצד? מקווה מאד שתוכלי לייעץ לי, אביטל

שלום רב, אני חושבת שאת צודקת, ומאמינה כמוך שכללי התנהגות נאותים הם תנאי בסיסי לחיים חברתיים, ולכן עלינו להקנותם בכל גיל ולכל ילד. אני מניחה שאחותך נתונה בלחצים קשים וחשה דאגה וחרדה ביחס לעתיד בתה. נסי לדרבן אותה לקבל עזרה מקצועית, שתסייע לה בהתמודדות עם גידול ילדה חריגה, ובכלל זה גם הצבת גבולות מותאמת. בברכה ליאת