התקפי זעם

אני אם לנער בן 17 שנפלט ממערכת הלימוד הרגילה וכרגע לומד באנקורי. הילד הוא בן אמצעי במשפחה שבה ארבעה ילדים. ילד נאה למראה כחול עיניים הבטוח שהוריו נגדו. סוחט מאיתנו כספים. משקר כדי להשיג כסף. אינו יכול לשמוע את המילה לא. כל מה שהוא רוצה צריך להעשות כאן ועכשיו ואוי ואבוי לנו אם אנחנו לא ממלאים את דרישותיו אז מתחיל הטרור בבית. מכות לאחיו. זריקת חפצים. צרחות וצעקות. נדמה לו שאני מתביישת בו. מה שאני לא. אני מתביישת מהדרך בה הוא בוחר להתנהג לא ממנו. כשאביו מנסה להפריד כדי שלא יתן מכות זה נגמר בצורה לא יפה. הילד חזק וכשהוא בקריז הוא לא רואה בעיניים. גם בבית הספר המורה טוענת שהוא לא יודע לקבל לא כתשובה. איננו לומד. מגיע לבית הספר אך כל הזמן יוצא מהכיתה ומפריע. מסרב לקחת ריטלין. אובחן כלוקה בADHD. אני מרגישה נורא בביתי. לא מוכנה יותר לטרור ממנו . למניפולציות ולשקרים. אני פשוט זועקת לעזרה. מה עושים? למי פונים?

שלום גלית, יש מצבים בהם אין ברירה אלא לגייס עזרה מן החוץ, שתאפשר מבט חיצוני על הנסיבות המשפחתיות ותציע פיתרונות ברי יישום. כרגע נראה שכולכם (גם אתם וגם הבן שלכם), נתונים במעגל אכזרי של זעם, אכזבה ועויינות, המזינים בדרכם את ההתלקחות הבאה. הבן שלכם מרגיש, ככל הנראה, את הכעס והאכזבה שלכם, ולוקח מכם 'בכוח' או בגניבה את מה שלתחושתו מגיע לו (כספים או דרישות אחרות, המייצגים עבורו את אהבתכם). מציעה לפנות בהקדם להתייעצות עם פסיכולוג קליני המומחה בעבודה עם מתבגרים, ולפעול בעצתו. אל תישארו לבד עם כל זה, כדי לא לדרדר את מערכת היחסים עמו אף יותר. חשוב לזכור שנער עם התקפי זעם כאלה, המתמודד שנים רבות גם עם ADHD, סוחב איתו לאורך השנים מנות הולכות וגדלות של תסכול, נחיתות, אכזבה עצמית וכעס. ילד כזה זוכה למעט מאד הערכה, התפעלות וגאווה מסביבתו, ויש לזה מחיר רגשי. טיפול פסיכולוגי מכוון בדיוק למקומות הכאובים הללו, ונותן מענה ומרחב בטוח לעיבוד החוויות המורכבות שהוא עבר ועובר. פנו לעזרה מקצועית! בהצלחה ליאת