התפרצות זעם -בן 4.5

ליאת שלום קראתי בחיפוש שענית לאמא שאמרה שבנה בן ה6 בזמן התפרצות זעם הוא כעס מנסה או מצליח לתת לה מכה ,כתבת לה שעליה להתרחק ממנו ולשמור על ריחוק וקרירות למשך כמה שעות למרות הבכי והסליחות. אשמח אם תפרטי לכמה זמן את מתכוונת ,ואיך בדיוק להתנהג בשעות האלה ,נגיד במקרה ורק שנינו בבית והרי אני צריכה להאכיל אותו ,לרחוץ אותו וכו' ,מה זה להתרחק ? לא לדבר איתו ? לא להגיב לו ? נגיד הוא בא לחבק אותי אז להוציא אותו ממני ? אם הוא מבקש סליחה להגיד שאני לא סולחת ? האם אקט שכזה לא יביא יותר לתסכול ומרירות אצל הילד ? תודה

שלום דינה, שאלה מצויינת. אני מודה לך על האפשרות לחדד - גם מול כעס, ואפילו מכות ובעיטות, אנחנו לא מפסיקים להיות הורים. אנחנו ממשיכים להאכיל (כמובן! אוי ואבוי אם לא!!!), לרחוץ, להלביש (אם צריך) ולדאוג לכל צרכיו של הילד באשר הם. עם זאת, ממש כמו שהיינו עושים מול חבר לעבודה, כאשר הילד נוהג בנו בחוצפה, חוסר כבוד או אלימות, אנו מתרחקים, נעלבים, וגורמים לפוגע להרגיש שנפגענו. תחילה נתרחק פיזית, ובהמשך, נישאר קרירים וענייניים. נחייך פחות, נחסוך מהילד את פינוקי ה'רצון-טוב' שלנו, ואת הצ'ופרים השמורים לו כשהוא חמוד ומתחשב. כשהוא בא לחבק ולבקש סליחה, אפשר לומר בשקט משהו כמו "אני מקבלת את ההתנצלות שלך, ומקווה שאצליח להתגבר בקרוב על מה שקרה לנו היום. כרגע, אני עדיין קצת פגועה, אבל מאמינה שזה יעבור לי עד מחר". לפני השינה אפשר גם לתת חיבוק, אבל גם אז, לעשות את זה בקיצור, כדי לא להפוך גם את ההתפייסות לפרס או תגמול ששווה לחכות לו. המטרה היא לגרום לילד להבין שמכות לאמא זה משהו שלא עוברים עליו לסדר היום, ושהדפוס של "יורים ובוכים" אינו מקובל בבית. האם עכשיו זה יותר ברור? ליאת

אתמול ניסיתי את זה למשל ,אבל לא ידעתי איך להגדיר את זה ... אני כועסת ? אני עכשיו לא נחמדה אלייך ? אני עכשיו לא משחקת איתך ? לא ידעתי שאני יכולה להגיד אני עכשיו נעלבתי ממך ואני פגועה ,כי פעם קראתי שאנחנו לא צריכים להראות לילד שלנו שאנחנו נעלבים ממנו ,זה מראה על חולשה ,שמעת על תאוריה שכזאת? אתן דוגמא ממה שקרה אתמול ואולי תוכלי לייעץ לי מה לא היה בסדר . הוא בן 4.5 הוצאתי אותו מהאמבטיה כשהוא לא ממש רצה בכך , ובזמן שניגבתי אותו הוא צעק ,אז אמרתי לו כשאתה צועק אני לא מקשיבה או משהו בסגנון ,אז הוא התחיל לבכות "מה עשיתי לך ?" אז הסברתי שוב ואמרתי שלא אגיב עד שידבר רגוע ,אז הוא התעצבן וניסה לתת מכה ,כמובן שמיד עצרתי אותו עם תפיסת הידיים ,ואז הוא עשה משהו שזאת בעיה נפרדת שלו ףואשמח לשמוע אם זה נראה לך נורמלי ,כשהוא מרגיש חסר אונים כשאני תופסת אותו מלתת מכה ,אז הוא פותח את הפה כדי לנשוך ... בכל מקרה אמרתי שעכשיו אני לא מדברת איתו כי התנהג ממש רע ,והוא המשיך לבכות ולבכות ואני מנגבת אותו בלי להתייחס ,הוא ממש לקח את זה קשה ואמר "אני בוכה בגללך ,עכשיו אני בוכה בגללך" יש לציין שזאת פעם ראשונה שאני לא מנחמת ומחבקת וסולחת כשהוא בוכה באמת ,כזה בכי עם דמעות של עצב ולא של מניפולציה . וקצת כאב לי עליו ,ולא ידעתי אם אני נוהגת נכון . אח"כ איזה עשר דקות הלבשתי אותו ועשיתי הכל בקרירות ,והוא היה בסדר גמור .הסברתי לו שאני לא מוכנה לסלוח ולהיות נחמדה אחרי שהוא הרביץ לי ,ומעכשיו כל פעם שזה יקרה ...ואז הוא השלים "אני אהיה 5 דקות בעונש " . כנראה שזה מה שעושים בגן כי אני לא אמרתי את זה בבית . מה שבעצם אני שואלת זה מה להגיד והאם כל הערב זה לא הרבה מידי ? אני זוכרת שראתי םעם דקה לכל שנה ,זה לא הרבה זמן כמה שעות בגילו ? תודה

אני רק אומרת שאני סולחת ובכל זאת עדיין כועסת ופגועה ,אז הוא מתעקש שאני לא סולחת לו . אומר משפטים כמו "תסלחי לי בבקשה " "את עדיין לא סולחת לי " "אני יודע שאת לא סלחת לי " ולמרות שאני שוב מסבירה ,כאילו לא נקלט לו איך סלחתי ואני עדיין קרירה ? אולי הוא קטן לזה ? מה דעתך ?