ילד בן - התפרצוית זעם
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, מיזה תקופה אני שמה לב לשינוי בהתנהגות של בני בבית. כאשר הוא חוזר מבית הספר הוא הופך להיות ילד עצבני, כל בקשה שמבקשים ממנו הוא נתקף בזעם והמילה "לא רוצה" הפכה להיות חלק ממנו. בקשה להכין שיעורי בית הופכת להיות להתקף זעם אחד גדול, בקשה פשוטה כגון: "בא להתקלח" מתסיסה אותו. ההתנהגות שלו לפעמים אף מרחיקה לכת, הוא יכול להרביץ לי,לבעוט בי וחמש דקות אחרי לבקש סליחה. כאשר הוא מתנהג כך אני מנסה להתרחק ממנו עד יעבור זעם. בהרבה מצבים אני מכניסה אותו לחדר להירגע. אחרי שלב ההתפרצות מגיע הבכי ואז אני נכנסת לחדר ומחבקת אותו. כל יום הסיפור הזה חוזר על עצמו. הבוקר שוחחתי עם המחנכת שלו וניסתי לבדוק איתה האם היא מרגישה שעובר עליו משהו. היא הבטיחה לשוחח עימו. בשיחה הוא סיפר לה סיפורי כזב: שמפריע לו שנכנסים לחדר שלו, שהוא לא רוצה לקום לבית הספר והשקר הגרוע מכל זה שמרביצים לו. דבר אשר אינו נכון בהמשך השיחה המורה ניסתה לברר עימו האם זה נכון ואז הוא סיפר שהוא מרביץ לאימא ושהוא לא מתכוון להרביץ לי בגלל שהוא מאוד אוהב אותי והוא אף כתב לי מכתב אהבה בנוכחות המורה. מיותר לציין כמה שהזדעזעתי לשמוע שקר שכזה. אני כל הזמן חוזרת ואומרת שאסור להרביץ לאף אחד אפילו לא לחבר שמציק לך. למזלנו, המורה מכירה אותנו ויודעת שאין אלימות אצלנו. והיא הבינה שהמצב הפוך שהוא זה שמכה ולא ההפך. כאשר ניסתי לברר איתו מדוע הוא אמר את זה, הוא אמר לי אימא התבלבלתי וגם פחדתי שהמורה תדע שאני מרביץ לך. אני מבקשת להתייעץ איתך כיצד עלי לנהוג במצבים של התקפי זעם שהוא עובר, האם זה הלחץ של כיתה א' יכול להשפיע עליו בצורה הזו? האם זה נכון להתרחק ממנו כאשר הוא בהתקף זעם והוא מרביץ לי? האם זה נפוץ שילדים ממצאים שקרים כאלה ואחר כך להגיד שהוא יתבלבל (דבר אשר אני רואה אותו כדבר חמור). אודה לך על תשובתך המהירה. דניאלה
שלום דניאלה, כיתה א' אכן יכולה ליצור מעמסה רגשית על חלק מהילדים, במיוחד אם קיים לחץ גם מצד ההורים סביב הכנת שיעורי הבית. כדאי לזכור שהחודשים הראשונים בביה"ס קובעים במידה רבה את עמדתו של הילד כלפי לימודים בכלל, והכנת שיעורי בית בפרט. לחץ רב מדי מצד ההורים כבר בשלב מוקדם כזה, עלול ליצור עמדה שלילית כלפי משימות אקדמיות, ולפגוע גם ביחסים בינם לבין הילד. לפיכך, אני מציעה לך להרפות מעט, ולגייס עמדה מעודדת ופחות 'מכריחנית'. עם ובלי קשר, אין להרשות לילד להכות או לבעוט בך בשום מקרה, גם אם לאחר מכן הוא מצטער, בוכה או מתנצל. כאשר את מזהה שהתקף כזה מגיע, יש לעשות הכל כדי למנוע ממנו לפגוע בך פיזית, גם אם לצורך כך יהיה עלייך לרסן אותו חזק בשתי ידייך. אני מציעה ללוות את ה"לא!", ה"אסור!" או את ה"שלא תעיז!" במבט חמור, שיגרום לו להבין שאת רצינית מאד. אם הוא הצליח להכות או לבעוט בך בכל זאת, הרחיקי אותו או את עצמך מייד מהסיטואציה, ושמרי על ריחוק וקרירות למשך השעות הקרובות גם מול בקשות סליחה או בכי. הסבירי בקצרה שאינך מתכוונת להיות סלחנית להתנהגות אלימה כלפייך בשום מקרה, ושיהיה עליו לשאת את העלבון שלך "עד שתרגישי שעבר לך". בעיני, זה עדיף על כל עונש יזום אחר, כי התעלמות קרירה ומשמעותית היא סנקציה קשה עבור ילדים, והיא גורמת להם לחשוב טוב אם יהיה שווה להם לאבד אותך שוב לערב שלם. בעניין השקר למורה - אני מציעה לא להתרגש מדי, גם כדי שלא ירגיש שהוא מאיים עלייך כך. קחי לתשומת לבך את האפשרות שאולי הוא חווה אותך תובענית או קשה מדי, ונסי להרפות איפה שאפשר (מבלי לוותר על הגבולות). אם תרגישי שהמצב נמשך למרות פעולות אלה, פני להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ליאת
שלום דניאלה, כיתה א' אכן יכולה ליצור מעמסה רגשית על חלק מהילדים, במיוחד אם קיים לחץ גם מצד ההורים סביב הכנת שיעורי הבית. כדאי לזכור שהחודשים הראשונים בביה"ס קובעים במידה רבה את עמדתו של הילד כלפי לימודים בכלל, והכנת שיעורי בית בפרט. לחץ רב מדי מצד ההורים כבר בשלב מוקדם כזה, עלול ליצור עמדה שלילית כלפי משימות אקדמיות, ולפגוע גם ביחסים בינם לבין הילד. לפיכך, אני מציעה לך להרפות מעט, ולגייס עמדה מעודדת ופחות 'מכריחנית'. עם ובלי קשר, אין להרשות לילד להכות או לבעוט בך בשום מקרה, גם אם לאחר מכן הוא מצטער, בוכה או מתנצל. כאשר את מזהה שהתקף כזה מגיע, יש לעשות הכל כדי למנוע ממנו לפגוע בך פיזית, גם אם לצורך כך יהיה עלייך לרסן אותו חזק בשתי ידייך. אני מציעה ללוות את ה"לא!", ה"אסור!" או את ה"שלא תעיז!" במבט חמור, שיגרום לו להבין שאת רצינית מאד. אם הוא הצליח להכות או לבעוט בך בכל זאת, הרחיקי אותו או את עצמך מייד מהסיטואציה, ושמרי על ריחוק וקרירות למשך השעות הקרובות גם מול בקשות סליחה או בכי. הסבירי בקצרה שאינך מתכוונת להיות סלחנית להתנהגות אלימה כלפייך בשום מקרה, ושיהיה עליו לשאת את העלבון שלך "עד שתרגישי שעבר לך". בעיני, זה עדיף על כל עונש יזום אחר, כי התעלמות קרירה ומשמעותית היא סנקציה קשה עבור ילדים, והיא גורמת להם לחשוב טוב אם יהיה שווה להם לאבד אותך שוב לערב שלם. בעניין השקר למורה - אני מציעה לא להתרגש מדי, גם כדי שלא ירגיש שהוא מאיים עלייך כך. קחי לתשומת לבך את האפשרות שאולי הוא חווה אותך תובענית או קשה מדי, ונסי להרפות איפה שאפשר (מבלי לוותר על הגבולות). אם תרגישי שהמצב נמשך למרות פעולות אלה, פני להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
