הרטבה בגיל 5 ועוד..

שלום ליאת, בתנו בת 5 ושחושה חודשים. נגמלה מטיטול בגיל שנתיים וחצי בערך, יפה מאוד, ומזה מספר חודשים שהיא גמולה בלילה. עד כה, לא היו לילות יבשים באופן רציף. היו בקרים שקמה יבשה, היו בקרים שקמה רטובה, ואנו מחליפים לה ורוחצים בגישה עניינית. לפני כשבועיים היא נסעה עם אבא לחו"ל לבקר את סבתא, ושם, אבא שם לה טיטול כל ערב מהסיבה שקשה להסתדר שם עם החלפת מצעים אינטנסיבית היות ואין שם מכונת כביסה... מאז שהיא חזרה, אנחנו די משתגעים: כמעט כל לילה היא קמה או רטובה באמצע הלילה או בבוקר. היו לילות שקמה פעמיים רטובה, כאשר לעיתים היא קראה לנו או שראינו לבד. עד לפני כמה לילות, לקחנו אותה לעשות פיפי לפני שאנחנו הלכנו לישון ומסתבר שזה לא תמיד עזר ( לפני כמה חודשים על פי רוב זה כן עזר). קראנו כתבות של מומחי הרטבה לפיהם הבנו כי אנו לא מעודדים אותה לעשות את התהליך לבד, ולכן בלילות האחרונים הרפינו. אנו מדברים איתה על החשיבות של לנסות לאט לאט ללמוד בלילה איך להבין שיש לנו פיפי ואז לקום לאסלה. היא מקשיבה ומבינה, אך נראה לנו ששנתה כה ערבה ( לפחות מישהו נהנה...), שהיא "שוכחת" לזהות. שאלתנו היא מה לעשות? האם זה נחשב "בעיה"? אציין כי אני כילדה הרטבתי עד כיתה א ולעיתים גם אז.. שאלה שניה- בתנו היא ילדה רגישה מאוד, טמפרמנט "איטי", מתחממת לאט, בררנית, מתבוננת, ומאוד בוגרת. לקחנו אותה לאחרונה לאבחון של ריפוי בעיסוק לאחר שלא אחזה נכון את העפרון ( היא מציירת מדהים למרות זאת). וראי זהפלא, שבוע לפני שהלכנו לאבחון, היא החלה לאחוז נכון, אם כי יש עוד צורך בשיפור. באבחון, שפעם אחת אני הלכתי איתה, ופעם אחת אבא הלך, הבנו כי יש הפעלת כוח בגזירה, רגישות גבוהה, והמליצו על ריפוי בעיסוק כך שגם יהיו דרכו "רווחים " רגשיים של העלאת הבטחון וכדומה. היום בעלי שהיה בפגישה השניה אמר משהו על כך שהמרפאה בעיסוק המליצה גם אבחון או טיפול רגשי- אני מעט נבהלתי- למה אבחון בגיל כזה? האם צריך אותו? מהגן לא אמרו לי דבר על משהו חריג, למעט ההתרשמות שהיא מאוד רגישה, קשובה לדמויות סמכות וכדומה.. מה דעתך? האם מכון לאבחן בגיל כזה צעיר? אני בבית, מה שבטוח, יודעת שזו ילדה חזקה, יודעת מה היא רוצה, עומדת על שלה, בודקת גבולות ( וטוב שכך...) ואנחנו מגבים אחד את השני כדי לעזור לה. מה את אומרת על שאלותיי והאם יש לך תשובה מרגיעה? תודה גלית

שלום גלית, להרטבת לילה בהחלט יש מרכיב גנטי, ועפ"י רוב נמצא יותר מבן משפחה אחד הסובל (או סבל) מהבעיה. מאחר שמדובר בהרטבה ראשונית (ילדה שלמעשה מעולם לא נגמלה באופן מלא) זה לא בהכרח מעיד על בעיה רגשית, ויש סיכוי טוב שהיא תיגמל בסופו של דבר גם ללא כל התערבות. עם זאת, כדי לחסוך את אי הנעימות והטרדה הכרוכה בהחלפת המצעים הרטובים, אפשר להגיע לאחת ממרפאות ההרטבה ולנסות להיעזר בזמזמים והפעמונים למיניהם, ש'מאותתים' לילד להתעורר "עם הטיפה הראשונה". בעניין ההמלצה לטיפול רגשי - אני תוהה מה הדבר שהבהיל אותך כ"כ. יש ילדים רגישים ונבונים, שנוטים 'לקחת את העולם לריאות', והם יכולים להרוויח מהתערבות טיפולית כמו למשל טיפול באמנות, שם הם מקבלים הזדמנות יצירתית ומשחקית לעבד רגשות וחוויות עם פוטנציאל מזיק (למשל תחושות מתמשכות של כישלון על רקע ההרטבה החוזרת), היכולות להשפיע על הדימוי העצמי שלה ועל הביטחון שלה. כדאי לזכור שפעמים רבות גם בעיות משמעותיות חולפות מעצמן, ללא כל טיפול. אחרי הכל, גם לנפש (כמו לגוף) יש יכולות ריפוי עצמי וצמיחה, במיוחד כשמדובר בילדים ואנשים צעירים. טיפול הוא סוג של פריווילגיה, שאנחנו יכולים לפרגן לעצמנו או לילדינו בזמן משבר או מצוקה. אין בכך כדי להעיד שמשהו בהכרח רע או מעורער. עצם הבחירה - לפחות בעיני - הוא מה שיכול להרגיע, נכון? בשמחות ליאת

הי ליאתצ, את צודקת לגבי ההרטבה, בדיוק החלטנו לגשת לרופא הילדים לקבל הכוונה לגבי העניין, וכששאלתי את בתי, היא אמרה שזה מפריע לה ההרטבה בלילה, אז אמרתי לה שנלך יחד לרופא שלנו ונבקש יחד עזרה כי אנחנו רוצים לעזור לה. קוריוז קטן- באחד הלילות היא קמה וקראה לי כי הרטיבה, והיא שאלה " אמא שוטפים עכשיו או בבוקר? אמרתי לה" מה שאת בוחרת ממי" ואז היא עומדת, בשעה 4 לפנות בוקר, ושותקת- אני שואלת מה בחרת ממי? והיא אומרת" רגע, אני חושבת"... בקיצור, הילדה המקסימה הזו, "חושבת" גם בלילה.. עוד שאלה שאנחנו עסוקים בה- האחת- עכשיו היא ואחותה בת השנתים וחצי ( זו שכה קינאה בה עד שהיתה תוקפנית תקופה בעבר- הן מתחילות להתחבר ולשחק יחד. העניין שבלילות האחרונים הן עושות" פסטיבל" לפני השינה- צוחקות אחת על השניה, מקניטות, מרעישות, אך לא יודרות מהמיטה . אנחנו נורא מתקשים להתעלם כי הקטנה מפילה מוצץ מהמיטה ואז רוצה שנרים לה וכדומה. עד שהן נרדמות, אנחנו כבר עצבניים- מה לעשות? אני יודעת שצריך להתעלם אך זה קשה כשבערב מתחשק לנו להקשיב לשקט.. דבר שני שגם קשור- אנחנו שוקלים לעשות חופשונת קצרה אצל סבתא בחו"ל רק ל 3 ימים מה שעד כה לא עשינו אף פעם. אף פעם לא יצאנו בלעדי הבנות, תמיד בחופשות משפחתיות. משהו בנו מאוד רוצה שקט לעצמנו ועקרונית יש אפשרות שהיא זמינה, להשאיר בנות עם בייביסיטר קבועה שהיא מבוגרת ומאוד מוכרת לבנות ( הן מחשיבות אותה כעוד סבתא). אני לא עד הסוף רגועה עם נושא של לעזוב ילדה בת שנתיים וחצי. מה את חושבת? אשמח לדעתך. גלית