בן שלוש - בעיות התנהגות בגן

שלום ליאת ותודה מראש על הזמן בני בן שלוש ותשעה חודשים .הגענו לארץ מיפן לפני תשעה חודשים ומאז אנחנו פה. עזבנו את יפן כשבוע לאחר רעידת האדמה לא הכנו את הילדים (יש לו אחות בת שנה וחודשיים) לכך גם לא תארנו לעצמנו שללא נחזור הביתה. כשהגענו לארץ הוא לא ממש תקשר היה לו מין קצר גם בגלל השפה ולדעתי גם בגלל שיום אחד היינו בבית וביום למחרת היינו במדינה חדשה רשמתי את בני לגן דו לשוני בתחילה ממקום שחשבתי שיהיה לו נוח יותר לשמוע אנגלית משום שחבריו ביפן היו רובם זרים (היפנית אגב הייתה השפה החזקה שלו מאז ומעולם) לאחר כחודש הבנתי שהגן הזה הוא אולפנא עם מטלות ודרישות שאחת שכמותי לא רואה בהם צורך בגיל הזה (נדמה לי שיש צורך יותר בפעילות פיזית ולא במבחנים וישיבה ממושכת לשולחן) בני ללא קשר אוהב מאוד אותיות מספרים הוא יודע לבצע כמה פעולות חשבוניות ולאיית בשלוש שפות,דיבורו הוא בעל מבטא ואחרי שהוצאתיו מהגן (משום שלא עשה רושם שהגן מיטיב עמו)הגיעו סבו וסבתו לביקור מיפן - מה שחולל פלאים לילד הוא החל מדבר - עברית אבל עדיין לא היטב יחסית לגילו שבועיים לאחר שחזרו ליפן רשמתי אותו לגן אנטרופוסופי והוא החל פורח בכל יום שאלתי על התקדמות וביררתי על בעיות ונעניתי שהכל בסדר כעבור חודש החל עניין אלים בגן - הילד דחף כל מי שעמד בדרכו החל מושך בשיער (דברים שלא נהג לעשות בבית) כמה ימים לפני תחילת חופשת החנוכה הזמינה המנהלת אותי ואת אביו לשיחה בטענה שהילד צריך טיפול כלשהו משום שבגן יחד עמו יש קבוצת ילדות בנות שנתיים שנתיים וחצי שהוא נהג לדחוף (מאוחר יותר התברר שיש עוד שלושה ילדים שהוריהם הוזמנו כמונו והתבקשו לשלוח את הילד לטיפול כל הילדים אגב כבר אני ארבע או נושקים לארבע וכולם אגב בנים) אני די ממורמרת ומרגישה באופן מסוים שהגן לא מוכן להכיל את הילדים הללו ויתרה מזאת מרגיש לי שיש להם צורך לפתור את הבעיות מחוץ לגן ולא ממש לבדוק את העניין לעומק ,בני בתחילה הכה את כולם בגן ועבדנו איתו המון בבית והוא חדל להרביץ לילדות הקטנות ולאט לאט התנזק לילדים בגודלו כיום הוא רב רק עם בני גילו ואני מאמינה שהפתרון איננו טיפול או איבחון אני מאמינה שהילד שלי זקוק לזמן (הוא מעולם אגב לא היה במסגרת גן לפני כן היה איתנו בבית שנינו עובדים מהבית) אני מרגישה שציפיתי להכניסו לגן טוב אך יוצא שהוא בעיקר יוקרתי ויקר מאוד ולא ממש נותן תמורה חינוכית כלשהי אשמח לשמוע את דעתך חן חן

שלום נועה, ההחלטה על פנייה לאבחון וטיפול צריכה להילקח בחשבון במקרים בהם קיימים קשיים תפקודיים, סממני מצוקה אצל הילד, המלצות מאנשי צוות הגן (שיש להם בדר"כ בסיס רחב להשוואה), ובעיות התנהגות בבית שההורים אינם מצליחים לווסת. לאור מה שעברתם ביפן (כולל החזרה הנחפזת לארץ לאחר האסון שם), המעבר מגן לגן, קשיי השפה ובעיות התוקפנות, אני חושבת שלא יזיק אם תגיעו למפגש התייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל לחשוב יחד איתכם האם יש צורך בהתערבות או להסתפק בהדרכת הורים. חשוב שהורים לא יראו בכך עדות לכישלון שלהם או לפתולוגיה פסיכולוגית חמורה, אלא יבינו שהדרכה הורית קצרה היא סוג של פריווילגיה והשקעה קטנה יחסית, שיכולה למנוע קשיים ומכשולים בעתיד. אני מודה שבמקרה שלכם אני פחות מוטרדת משלומם של ילדי הגן, ועסוקה יותר במטען שהילד שלכם אולי נושא עמו מכל מה שעבר עליו בשנה האחרונה. בעיני - שווה להתייעץ. בשמחות ליאת

תודה רבה על נדיבותך ותודה על העיצה השימושית