שינוי התנהגות עם כניסה לכיתה א'

שלום רב, בתי בת 7 (ילידת דצמבר) נכנסה בספטמבר האחרון לכיתה א'. לכל הדעות מדובר בילדה חכמה חברותית ומלאת שמחת חיים שנכנסה מוכנה לכיתה א' החודש הראשון עבר מצויין ובהנאה גדולה מהשינוי. בתקופת החגים החלטנו לשפץ את חדרה אותו חלקה עם אחיה בן ה- 4 ולהפריד ביניהם כך שכל אחד קיבל חדר משלו. בו זמנית צפתה כנראה בסרט בטלויזיה שקצת הבהיל אותה ומאז במשך תקופה ארוכה (מעל חודש) סירבה לישון לבד בחדרה והתעקשה לישון איתנו. סבלה מספר ימים מבחילות והקאות בכל פעם שביקשנו ממנה ללכת לחדרה לישון. בתחילה נכנענו ונתנו לה לישון איתנו כי ראינו את מצוקתה ולאט לאט התרגלה לישון לבד אך היא ישנה עד היום עם אור בחדר. במקביל החלו מספר בעיות התנהגות בבית הספר.מפריעה בשיעורים למורים ומקבלת הערות מידי שבוע. מבחינה לימודית אין בעיה. שולטת בחומר קוראת וכותבת יפה ועושה שיעורים. גם מבחינה חברתית החלו בעיות היא כנראה לא מתייחסת יפה לחברות ומעליבה אותן וכבר קיבלתי 3 פניות מהורים שטענו שבנותיהם נפגעו ממנה. למרות שיחות חוזרות ונשנות איתה וניסיו לברר האם עובר עליה משהו אין שינוי במצב. היא מבטיחה כל הזמן שהיא תשתפר אך זה לא קורה. התחושה שלנו היא שזו לא הילדה שאנו מכירים שהיא ילדה שמחה ומאושרת. אין לה מצב רוח, היא בוכה הרבה אבל ממשיכה לטעון שהכך בסדר איתה. אנא עזרתך. כיצד להתמודד ולעזור לה?

שלום לילך, לתחושתי (וזו רק תחושה, לא ידיעה!) אתם קושרים בין אירועים שלא בטוח שאכן יש ביניהם יחסי סיבה ותוצאה. לעיתים, בגלל קרבה בזמן, אנו נוטים לקשר בין תופעות, מבלי לבדוק את תקפותו של הקישור הזה. מה שאני רוצה לומר הוא, שהפחדים קשורים - אולי - למעבר שלה לחדר לבד ולסרט שראתה, אך הבעיות בביה"ס אינם תוצאה של הפחדים או של המעבר לישון לבד. בעיות ההתנהגות בביה"ס - ההפרעה למורים והפגיעה בחברות, יכולות להיות קשורות לדברים אחרים, כמו למשל פינוק-יתר בבית, או בעיית סמכות של ההורים (קושי של הילד לכבד דמויות סמכות). מעניין, למשל, לשמוע האם ועד כמה יודעת בתכם להתמודד עם תסכולים, עם דחיית סיפוק ועם וויתורים והתחשבות באחרים. הדפוס הזה, של התלהבות גדולה בחודש הראשון בכיתה א', ולאחריה קשיים ובעיות התנהגות, 'מריח' פעמים רבות כמו קושי להתמודד עם דרישות ותביעות שאינן מוצאות-חן בעיני הילד, ועם ההבנה שמעתה הדברים יהיו מעט יותר קשים ומורכבים, וידרשו השקעה ומאמץ גם כשלא כ:כ מתחשק. אם את חושבת שמשהו מזה מתאים לבתך, אני ממליצה לכם להגיע להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני. אם את סבורה שמדובר במשהו אחר, שאינו עונה לתיאור שהצעתי, אפשר לשקול התערבות של טיפול רגשי פסיכולוגי (או הבעתי). בברכה ליאת