הסתגלות בכתה א

בתי עלתה השנה לכתה א' בדיוק כשמלאו לה 6. עוד בגן בשנה שעברה היו לי מעט ספקות ותהיות לגבי המעבר לכתה א', אך הגננת ביטלה אותם באומרה שהילדה מוכנה מבחינה נפשית וקוגנטבית.היא ציינה שהיא קושרת קשרים חברתיים,"עומדת על שלה", בקיצור ללא ספקות צריך להעלות אותה לכתה א'. אותי לא היה צריך לשכנע הרבה כי לא ראיתי שום בעיה,מה שהפריע לי זה גילה נצעיר. לפני כחודשיים המורה פנתה אליי ואמרה לי שהילדה נראית לה מאוד מפוחדת,עצורה,מתביישת,כשפונים אליה היא רכינה את הראש, עברו חודשיים וסיכמנו על פגישה עם המורה והיועצת. נאמר לי שהילדה מאוד עצורה ,מתוחה, גם כשהמורה צופה בה בהפסקות היא לא משתחררת. קשרים חברתיים היא לא קשרה,מלבד חברה אחת. האמת היא שהיא לא חידשה לי כלום,כי אני מרגישה שהמסגרת הזו מאוד גדולה עליה,למרות שאת החובות שלה היא עושה,כי אין ברירה, אני מרגישה שהמעבר הזה לכתה א' עירער לה את הדימוי העצמי.

שלום מירי, מאחר שלא שאלת אותי שאלה ספציפית, אכתוב לך את מחשבותי בנושא. בעיני, השארת ילד שנה נוספת בגן צריכה להיעשות במקרים נדירים ביותר, ורק אם יש לכך הצדקה ברורה וחד משמעית. מבחינתי, ברירת המחדל היא להעלות לביה"ס, ולפיכך אני נוטה לחשוב שהגננת שלכם צדקה. השארת ילד בגן *אינה* פותרת בעיות, ואין לראות בה פיתרון גורף לקשיים כולם. אדרבא, עבור ילד עצור, עם בעיות של חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך, השארתו בגן עלולה להיחוות כאישור לכך שהוא חריג, בלתי כשיר, בלתי מוצלח, וחסר יכולות. כך, אנחנו יוצרים לו בעיה חדשה נוספת, איתה ייאלץ להתמודד שנים רבות, כשיהיה גדול באופן חריג בהשוואה לילדי הכיתה (במיוחד בנות, שממילא נראות תמיד בוגרות וגדולות מהבנים). ילד כזה מוצא את עצמו מתנצל שנים רבות אחרי כן - "נשארתי שנה בגן". לכן, אני מציעה להפסיק לבכות על החלב שנשפך, ובוודאי להפסיק להרגיש אשמה, ובמקום זאת למקד את המאמצים בסיוע ענייני לבתכם, במקומות ובתחומים בהם היא זקוקה ל'דחיפה קדימה'. גם ילדים שעלו לכיתה א' רק "חצי בשלים", מדביקים בסופו של דבר את הפער בעזרת הסיוע הנכון. יש עבודה! בהצלחה ליאת

שלום ליאת! מהו הסיוע הנכון שאני יכולה לתת לביתי? דיברתי עם יועצת בית הספר והמורה.היועצת אמרה שהם צריכים לתת לה מפה ברורה של בית הספר.לתת לה עזרה לימודית . לשים לב אליה יותר. אותי זה בכלל לא מספק , מה אני יכולה לדרוש מבית הספר? מה הם יכולים לעזור? כמובן שאת חלקי אני עושה ולא יושבת על הגדר. בברכה מירי,