לא משחק עם בני גילו

בני בן 3.5, אחותו הגדולה בת 6, בגן חובה.הוא ילד עם עיכוב התפתחותי המתבטה בעיכוב במוטוריקה הגסה, העדינה ושיבושי היגוי המקשים על הבנתו. יש לציין שמבוגרים מבינים אותו לרוב. הוא מטופל ע"י קלינאית תקשורת כ-7 חודשים, פיזיוטרפתיה וחוג לחיזוק פיזי כחודש. בגן עיריה היה לו קשה באופן כללי, עמוס, וחברתית התקשה להשתלב. העברתי אותו לפני כ-6 שבועות לכן פרטי עם 24 ילדים וגננת עם אוריינטציה חברתית. גם פה, הוא לא משחק עם בני גילו, ולא יוצר תקשורת גם אם איננה מילולית. יש לציין שעם מבוגרים מתקשר מצויין. אחותו הגדולה דוחה אותו ולא מוכנה להתייחס אליו או לשחק איתו, וזוכה לתגובות של כעס רב מצידי. כשהזמנתי לו חברה מהגן הנוכחי - הוא חיבק אותה בשמחה במפגש, אך היה במצוקה המפגש כשניסיתי לתווך ליצירת משחק משותף. התפרצות זעם ואף ביקש שתלך. שאלתי - עד כמה היחס של אחותו הגדולה הוא העניין, או אולי מדובר על בעיה אחרת? כיצד לפעול בבית ובכלל?

שלום נועם, למרות שאפשר להזדהות בקלות עם המשאלה הטבעית שלך, שבתך הגדולה תתגייס לסייע לאחיה הקטן והמתקשה, זהו אינו תפקידה, והיא לא אמורה לשלם על כך מחיר, גם לא את מחיר הכעס שלך. בנך מתקשה ביצירת קשרים חברתיים, ויתכן שקושי זה הוא חלק מבעיה רחבה יותר שחשוב מאד לאבחן. בתך הבכורה ממילא חשה שעיקר ההתעסקות שלכם בשנה האחרונה הופנתה לילד הקטן ולטיפולים האינטנסיביים בו. אני מניחה שלא קל לה מול זה, ושהיא הייתה מעדיפה לחזור ולהיות הילדה האהובה והיחידה כמו פעם. והנה, לבד מהקנאה הטבעית והכעס על כל זה, היא נדרשת להיות המאמנת החברתית שלו, וזוכה לנזיפות כאשר היא מסרבת. לכן, לפחות בעיני, חשוב לטפל בילד באמצעות הגורמים המקצועיים שיוכלו לאבחן ולהתערב בשיפור המיומנויות התקשורתיות והחברתיות שלו, ובמקביל, לזכור שיש בבית עוד ילדה, עם צרכים משל עצמה, ועם עולם תוכן שאינו זהה לזה של בני שלוש. אני מאמינה שבהיעדר כפייה וכעס, הנכונות שלה לאהוב ולהתחבר עם אחיה הקטן תהיה גדולה וטבעית יותר. בהצלחה ליאת