קושי

אני מורה מקצועית לספורט בשכבה ז. בשיעור שלי לומדים יחד קבוצת בנות המורכבת משתי כיתות: כיתת חינוך שלי שהיא מופ"ת (מוכשרים במדעים) וכיתת לקויי למידה. כל שיעור אני מתקשה מאוד להסתדר עם הפער המשמעותי הזה: בנות איכותיות, ממושמעות לעומת בנות ל"ל חסרות רסן, לא ממושמעות, יוצאות מן השיעור ללא רשות, לא מתעמלות, רבות בזמן השיעור ללא הרף, יש לי קושי משמעותי עם זה.לא מצליחה לנהל שיעור. מה לדעתך עליי לעשות? ניסיתי ללהתייחס רק לקבוצת בנות ל"ל ולעבוד רק איתן בשעה שבנות מופת קיבלו כדור והן מבצעות משימה, ניסיתי לשלב את שתי קבוצות הבנות למשימה אחת משותפת וזה גם לא עובד. אנא סייעי לי.

שלום רב, הפניה שלך גרמה לי להיזכר בתוגה בימי ביה"ס שלי, בהם נאלצתי להשתתף בשיעורי הספורט למרות הנטייה החזקה שלי להיתפס לבטלה. השאלה שלך נוגעת פחות לתחום הפסיכולוגיה, ונדמה לי שהיא קשורה יותר לתחום 'ההוראה הטובה', והיכולת להחזיק כיתה הטרוגנית. עם זאת, אני חייבת להודות שהאופן המאד קוטבי בו הצגת את שתי הקבוצות יכול להיות המפתח להבנת המצב. בעיניים שלך, יש קבוצה אחת איכותית מאד, מול קבוצה שלילית מאד, של בנות שלוחות רסן ומאד לא אטרקטיביות בעינייך. אני לא שופטת אותך על רגשותייך, ומאמינה שמאד לא קל שם, מול כל זה, ובכל זאת, נדמה לי שהשינוי יתאפשר רק כאשר תצליחי לראות את האיכות גם בבנות לקויות הלמידה, לאהוב אותן ולהתעקש עליהן, למרות מה שנראה כמו זלזול בך. נסי להגיע לשיעור עם הבנות הללו, מתוך עמדה יותר סלחנית, ולהישאר גמישה ופתוחה להתפתחויות, גם אם הללו יחרגו מהתכנית המקורית שלך. זכרי שעבור ילד לקוי למידה, יום לימודים הוא מערכה מתמשכת, רויית משברים, תסכולים, אכזבות, נזיפות ועבודה מפרכת. שיעור הספורט הוא אולי הזמן היחיד שבו מותר לתת דרור לצורך לזוז, לנוע, להשתולל, לדבר (אולי קצת לצעוק אפילו), ולשחרר את האנרגיות העצומות שנכבשו בשיעורים הפרונטליים בכיתה. בגישה הנכונה, את יכולה להפוך לפיה הטובה של הבנות הללו, אם תפעלי מתוך הבנה למה שעובר עליהן. ההשוואה שאת עושה ביניהן לבין קבוצת הבנות ה'איכותיות' יכולה רק להחריף את תחושות הנחיתות וחוסר הערך הקיימות אצלן ממילא, ולהפחית במידה רבה את המוטיבציה שלהן לשתף פעולה. נסי לאמץ נקודת מבט רעננה על הקבוצה הזו, ואולי אז יגיע השינוי. בהצלחה ליאת