שינוי התנהגות בילד בן תשע

ליאת שלום. אני אמא לשלושה ילדים. ילד בין שמונה וחצי ותאומים (בן ובת) בני חמש וחצי. הבכור ילד מקסים לכל הדעות נבון ומצטיין בלימודים ( עבר מבחן לגילוי מצטיינות ומחוננות), בחודשים האחרונים חלה בו תפנית מאוד משמעותית בהתנהגות, החל לענות ולהתחצף להתקוטט עם אחיו ומדבר אליהם בטון אלים, לא נענה לבקשות ממני . כל יום ההתמודדות מולו מלווה בכעסים וצעקות.. בנוסף הוא טוען שבית הספר זה דבר משעמם, ניסיתי לברר עימו אם יש משהו שמטריד אותו בבית הספר.. טוען שלא מלבד לכמה עימותים עם ילד מסויים וגם הם פסקו. היום בבוקר שיתפתי אותו שיש בכוונתי לדבר עם המורה שלו לגבי ההתנהגות שלו בבית והוא אמר שאין צורך כי הוא כבר עדכן אותה ( הוא קיבל תעודה של הילד המצטיין של החודש מבחינת התנהגות והוא שיתף את המורה שבבית הוא לא מתנהג יפה...)כמו שאת יכולה להבין הוא נבון מאוד ופיקח. בנוסף הוא עבר בדיקת ראיה לאחר שהתלונן שלא רואה מהלוח ואכן הוא צריך משקפיים, כמובן החל לבכות שהוא לא מוכן בשום פנים ואופן שמא יצחקו עליו בכיתה. ( לאחרונה הוא בוכה מכל דבר שאינו לרוחו..) אודה לעזרתך באיך להתמודד מולו ולמנוע צעקות יומיומיות בבית.. גם עם המשקפיים וגם עם השינוי בהתנהגות תודה

שלום לילך, הפער בין התנהגותו של בנך בביה"ס (ללא דופי) להתנהגותו הבעיתית בבית, מרמז על כך שיש כאן משהו 'תקשורתי', כלומר משהו שהילד שלך אומר או מבקש ללא מילים. איכשהו, הוא עצמו מאשר את התיאוריה שלי, כאשר הוא אומר לך שאין צורך לדבר עם המורה שלו, ונדמה לי שהוא צודק. מה שקורה לו כרגע מתרחש כנראה בזירה הביתית, ומן הראוי להקשיב לזה. את יודעת, תאומים הם עניין אטרקטיבי מאד, אך גם סוחט אנרגיה ומשאבים. הילד שלך מפגין כעס ומתמרד, אולי כחלק מתחושה מתמשכת של קנאה, ננטשות וקיפוח, שגם אם אינם מתרחשים במציאות, הם קיימים בחוויה הפנימית שלו. יכול להיות שההתנגדות שלו לביה"ס קשורה לתחושת עומס מול הציפיות שלכם, מול ההתפעלות מההצטיינות וההישגים שלו. לפעמים זה נורא מעייף להצטיין כל הזמן, ויש ילדים שמתחילים 'להתברדק' רק כדי להיחלץ מהנישה הזו. לדעתי, הדרך להתמודד עם מה שעובר עליו (המתכון המוכר, אני יודעת...) זה שילוב של הכלה, הבנה, חמימות ואמפתיה, יחד עם גבולות ברורים ונוכחות הורית סמכותית ועקבית. באופן דומה יש, לדעתי, להתייחס גם לנושא המשקפיים - הבנה, אמפתיה ורגישות לקושי שלו, יחד עם מסר ברור שאין ברירה, ואין דרך להימנע מזה. אפשר להיעזר בספרי הילדים שיש בנושא, או לחשוב על פיתרונות יצירתיים כמו מסיבת "חנוכת המשקפיים", שבה יחולקו לכל הילדים משקפיים תלת-מד, או משקפי פלסטיק מצחיקים לאות הזדהות עם בנך. אני מזכירה לך שכאשר המציאות מוצגת כפשוטה, ללא דרמה מיותרת, הילדים שלנו לומדים לקבל אותה בשלווה ובהשלמה. בהצלחה ליאת