עיבוד שליטה

שלום רב...אני קארין אמא לאושר בן ה3. הילד לא מפסיק לבכות כול דבר הוא בוכה, לא נתנו לו הוא בוכה, ללכת לישון הוא בוכה, ללכת לגן הוא בוכה, קם בלילה בוכה בדרך כלל שלא מסכימים איתו הוא בוכה ומרביץ שאין בינינו הסכמה זה כי אין צורך כמו למשל תביא לי לשתות יש בבקבוק שתיה לא הרבה אבל מספיק לא אנ רוצה חדש אני לא מסכימה מתחיל לבכות הוא ילד יחיד שתמיד אני רצה סביבו אז היום מאז שהוא בגן ואני עובדת אני רצה פחות זה מלא דמעות עדוגם גיל שלוש הוא היה איתי בבית בלילה אני מעבדת שליטה וצועקת כי רק כחה הוא מבין אי אפשר הרגיע אותו בחיבוק כי זה הולך תעזבי אותי לכי מפה אני ממש לא רוצה שהילד יפגע נפשית אולי בעתיד הכוונה עצבנות יתר פחד או...העקשנות מוציאה אותי מדעתי אני ממש רוצה להיסתדר איתו ומתכננת את הבוקר או היום ותוך שניות עם העקשנות אני על הפנים אי אפשר לדבר איתו כי עם הוא רוצה משהו ואי אפשר לקבל ואני מנסה להסביר זה פשוט לא הולך תיסתמי לא דיברתי איתך ממש בעל הבית זה כנירא מפינוק יתר איך מתמודדים ? תודה מראש!

שלום קארין, את מאד צודקת: ההתנהגות של הילד שלך קשורה ככל הנראה לפינוק-יתר. כמו שכבר נכתב כאן לא פעם, לפעמים אנחנו מבלבלים בטעות בין אהבה לפינוק, והתוצאה היא כעס ותסכול, הן אצל הילד והן אצל הוריו. כמו שציינת, מאז ומעולם "רצת סביב הילד שלך", ניסית לספק את רצונותיו ולהימנע מלהרגיז אותו. הוא למד שבאמצעות תלונות ובכי אפשר להפעיל אותך, ולגרום לך לעשות כרצונו גם כנגד רצונך. ההתנהגות הזו שלך גורמת לו לזלזל בך, ולדבר אלייך בחוסר כבוד גם כשאת באה לחבקו ולהרגיעו. השינוי, כפי שאני רואה זאת, יוכל להגיע כשיחול שינוי בעמדתך ההורית, ובנכונות שלך ללמוד להפעיל את סמכותך כהורה. את יודעת, כשאנחנו מדברים היום על 'הצבת גבולות', הכוונה היא לכך שמתישהו, נצטרך להגיד לילד שלנו: עד כאן! אחת הסיבות החשובות להצבת הגבול, היא כדי לשמור עלינו, ההורים, מרגשות של עוינות וזעם כלפי הילד. כאשר את מאפשרת לו לשעבד אותך, בסופו של דבר את צועקת ומענישה. אני ממליצה לך לקרוא בנושא 'גבולות' גם כאן, בפורום, וגם באתרי הורות בהם יש שפע של חומר בנושא. למען האמת, אני סבורה שבמקרה שלך, עדיף להגיע להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני, במסגרתה תוכלי לקבל כלים מעשיים להתמודדות היומיומית שלך איתו. בהצלחה ליאת