קשיים רגשיים

שלום, בני בן ה-4 היה עד גיל 3 איתי בבית. בשנה שעברה יצא בפעם הראשונה לגן ילדים. החשיפה היתה פתאומית עבורו; גן עירייה, 35 ילדים שרובם גדולים ממנו (גילאי 4). היה לו קושי מאוד גדול הן מבחינה חברתית וכן בכל בוקר היה לו קשה להיכנס לגן (עד סוף השנה!!!) למרות שבמהלך היום בגן הוא היה בסדר גמור. היו לו קשיים במוטוריקה עדינה, שכן בתקופת שהותו איתי בבית לא עסקנו הרבה ביצירות אלא יותר במשחקי קופסא שבהם הוא ב"ה אלוף. התחלנו בשנה שעברה בסדרת טיפולי ריפוי בעיסוק שממש הביאו לשיפורים עצומים ביכולותיו כמו גם בתחושתיו הכלליות. בתחילת שנה שעברה הוא גם היה מכניס חול, חצץ וכל מה שבא ליד - לפה. אך ככל ש"התרגל" לגן, כך התופעה שכחה. היום, זוהי שנתו השניה בגן. הוא שייך כבר לקבוצת הבוגרים ועדיין קשה לו להיכנס לגן בכל בוקר. באמת רואים שיש פה קושי ולא פינוק. מדאיג אותי שלאחרונה הוא התחיל לקלף את העור סביב ציפורני הידיים שלו עד להרגשת כאב. מה עושים??? תודה

שלום מירב, על רקע הקשיים שאת מתארת, נדמה לי שקילוף העור סביב הציפורניים הוא רק חלק מתמונה רחבה יותר הדורשת התייחסות. אכילת חומרים בלתי 'אכילים' כמו חול, חצץ ולכלוך אחר יכול לשקף קשיים רגשיים ומשפחתיים שיש להתייחס אליהם ולטפל בהם. ממש כמו במקרה שך אכילת הבלתי-אכיל, גם כשמדובר בכסיסת העור סביב הציפורניים, יש להגביל אותו פיזית, אולי גם להציע פעילות אחרת של לישה, או עיסוק פיזי בידיים. מציעה ליידע גורמים במכון להתפתחות הילד, שיוכלו להתייחס לתופעות הללו ולהציע התערבות משפחתית. בהצלחה ליאת