בעיות ריגשיות אצל ילד בן 8 וחצי

שלום רב, בני בן 8 וחצי, (שני מארבעה ילדים). הבעיה איתו החלה כבר מהגן, אך אמרנו אולי זה יעבור, אך עברו מאז כמעט 4 שנים והבעיה רק התעצמה. הילד בכיתה ג', מאוד נבון, תלמיד מצויין ואפילו מאוד תחרותי. קשה לי להגדיר כ"כ מה הבעיה אז אסביר אותה איך שאני מבינה: בכיתה הוא גורם להרבה רעש מסביבו, תמיד לפי הגדרתו, המורה אינה מקשיבה לו, הוא מצביע והיא לא נותנת לו את זכות הדיבור, פתאום ילדה או ילד לפי דבריו מרימים עליו את היד ואז הוא מחזיר ואז נוצרת בכיתה אווירה לא טובה ומאשימים אותו, תמיד הוא ה"בסדר" ואחרים: המורים, הילדים אינם בסדר,ואז מתחילה הבעיה, לפי טענתו, אף אחד לא מקשיב לו, הוא מתחיל להתעצבן, יכול לצאת מהכיתה, לדפוק על הדלת ולהפריע לשיעור, ואם זה בשיעור ספורט והמורה אמרה להם להתחלק בטורים, והמורה אמרה לילד להיות הראשון בטור, אז בני מתעצבן מכך ואומר "למה לו מגיע" ואם מישהו אחר תפס את מקומו להיות הראשון בטור, הוא מתחיל לדחוף ושוב לעשות בלאגן ואז נוצר שוב בלאגן סביבו וכו' וכו' , המורים מתקשרים אליי, וגם יש טפטוף מהורים שמתקשרים שהבן שלי הרביץ, והבן שלי נתן בוקס וכו'. וכו' אני יכולה רק לשער שאולי חסרה לו התשומת לב מאיתנו, אך זאני לא חושבת שזו הסיבה להתנהגות הזו, מאחר ויש לנו (לי ולבעלי) זמן איכות עם כל ילד במשפחה ובזמן איכות אנחנו משוחחים רק על דברים חיובייים (מאוד חשוב לנו לעשות כך מאחר ושנינו עובדים ויש לנו כאמור 4 ילדים אז מאוד קשה לתת לכל אחד תשומת לב במהלך היום ולכן נקבע שלכל ילד יש את זמן האיכות שלו) אני יכולה לשער שאולי יש לו איזשהי בעיה ריגשית ואנו כבר חסרי אונים מה צריך לעשות.. אנא יעצו לי ו/או עיזרו לי להבין מה הבעיה וכיצד יש לטפל. אם זה באיבחונים (איזה?) אם זה ביעוץ פסיכולוגי וכו'. תודה רבה!

שלום ליאת, זה 'מריח' כמו בעיית גבולות שבאמת החריפה עם השנים, עד כי הילד שלכם התרגל להאמין (בטעות) שהעולם תמיד יתנהל עפ"י רצונו ועפ"י דרכן. זמן איכות ושיח חיובי זה יופי, אבל זה לא בא במקום עבודה חינוכית רציפה ועקבית, המתרגלת את הילד במצבי תסכול ואכזבה, בהתחשבות באחר, ביכולת לוותר, להתאפק, לחכות בתור, לכבד סמכות, וכד'. לעיתים קרובות, הורים שעובדים קשה ורואים את ילדיהם רק מעט בשעות הערב, מגיעים אל הסיטואציה ההורית עם הרבה מאד אשמה, מה שפוגע ביכולתם לתפקד כהורים סמכותיים ויעילים. אני ממליצה לכם להגיע להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים קליני, ולחשוב יחד איתו האם נדרשת התערבות טיפולית פרטנית לילד, או שאפשר להסתפק בהנחייה והכוונה הורית. (אני נוטה להאמין שהדרכת הורים היא הדרך המועדפת כאן). בהצלחה ליאת